חזרה ליצירות
סיפורים

הבוכייה- תיאור מצב

עמית | (04/05/2012 00:46) | 84 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
השעה הייתה שש וחצי בערב היא ישבה לבדה ובוכה בפינת המסדרון עם ידיים על הפנים. דמעות מכסות את פניה הלבנות, פניה לבנות כדף פוליו חלק. כל דמעה מלאה במלח הגוף. כשמישהו ניגש אליה ושאל לשלומה פניה האדימו וברזי הדמעות געשו כאילו הן היו הר געש מארצות אירופה הלבנות. המישהו הזה היה עם פנים שמחות ומלאות אמפטיה, הוא ליטף את שערה החום שגולש עד אמצע הגב וחיבק אותה, חיבוק לבבי ואהוד. הוא הסתכל עליה במבט שואל והיא בתגובה הרכינה את ראשה ומסרבת להשיב לו בחיבוק. אנשים באים והולכים במסדרון הארוך מסתכלים ולא מסתכלים, אכפת להם ולא אכפת להם מה שמתרחש שם בפינה. המסדרון נראה עכשיו כמדרחוב בעיר, המוני אנשים הולכים וזזים מצד לצד, אנשים חשובים בעליי תארים מכובדים, חליפות, מזוודות ועניבות צובעות את פני המסדרון עכשיו, לצד אנשים פשוטים. והם הם עדיין בשלהם הוא מנסה והיא נוזלת ומתחמקת, הוא רוצה והיא לא מעוניינת. לפתע מתוך ההמון הגועש מגיחה נערה שמוכרת לשניהם, הוא מחייך לעברה ונותן לה נשיקה לשלום, הם מחייכים ומדברים אחד אל השני ותוך כדי זה היא מתכופפת אל הנערה עם השיער הגולש שפניה עכשיו כעגבנייה בשלה המוכנה לסלט ועיניה הדומעות יכולות למלא אגם שלם. אנשים עדיין ממשיכים להציף את המסדרון הצר, אבל עכשיו הם הולכים ומתמעטים והכיתות כמעט ריקות. כעת אפשר לשמוע את הקול שניהם ואת בכייה של הנערה הבוכייה. קולם עכשיו ממלא את המסדרון השקט. בחוץ השמש הולכת ויורדת וצבעיי השמיים משתנה אפשר לצלם את הצבעים בתור גלויה ביחד עם עצי התמר. ציפורי שיר והדרור החופשיות הופכות את עורם לעטלפי פירות בלתי נראים. עוד כמה שעות ישמעו בחוץ את הצרצרים וכמה מכוניות שיעברו יסירו את השקט לרגע קט במנועיהם. עכשיו השעה שבע בערב והבוכייה הפסיקה לפתע לבכות ושני נערים שהיו לצידה הפציעו את פיהם לשמחה ולעידוד. יחד עם הפסקת הבכי הופיע חיוך ובו גם קול צחקוק קל. ועכשיו הם הולכים ומסתכלים מהמקום שסימן את בכייה. וכעת אני קם והולך יחד איתם.

תגובות

חזרה ליצירות