מנקה האוטובוסים

"רופא, אני רוצה שתהיה רופא" היה אומר לי אבא שלי רגע תמיד כשהלכתי לישון, מכסה אותי בשמיכת צמר דקה, מנשק את מצחי, מכבה את האור ויוצא מן החדר הקטן והרעוע שלי שהיה לי בילדותי. כשהייתי ילד קטן לא אהבתי את החדר הזה, תמיד כשהייתי הולך לבקר את חבריי הם היו מתפארים מחדרם הענק והממש לא סטנדרטי הייתי מחייך ואומר שאני מפרגן, אבל בתוך תוכי קנאה חלחלה בי וזרמה בדמי. "רופא, אתה תהיה רופא". אמר אבי וקולו אחרי שלושים שנה עדיין מהדהד ומתעתע בראשי. נשכבתי על המושב של האוטובוס 'אגד' האחרון שסיימתי לנקותו מכל הזוהמה שלכלכו אותו נוסעיו במהלך היום. כן, אחרי ארבעים שנה זה לא שרק לא נהפכתי לא להיות רופא, רחוק מזה, אפילו פלסטר אני בקושי יודע לשים. נהפכתי להיות מנקה, אבל לא סתם מנקה רחובות שעובד עם עלות השחר, אני עובד בלילה, מאוחר. נכנס לאוטובוסים של נהגי 'אגד' המלוכלכים והדביקים ומתחיל לנקות אותם ולשטוף. כן, אני מנחם בן ציון, מנקה האוטובוסים. מה חשבתם שבאמת הנהג הוא זה שמתחיל לנקות אותם אחרי שאתם קמים לייעדכם   מהמושב המרווח להפליא שלכם אחרי משמרת של שתים עשרה שעות על הכביש? אם באמת חשבתם ככה אז אתם תמימים, לא סתם תמימים אלה נאיבים!

אז נכון, לא נהפכתי להיות רופא, ואני לא בדיוק עובד בעבודת חלומות שכל אחד היה רוצה לעבוד בה, אבל לפחות יש לי איפה לישון כשאני מסיים לעבוד. אם שאלתם את עצמכם איפה בדיוק אני ישן אז אני יגיד לכם בדיוק. נכון תמיד כשאתם עולים לאוטובוס לא משנה באיזה שעה, אתם רואים בנאדם מבוגר שישן ואף פעם לא מגיב לכלום, גם לא לאיזו משוגעת שמתחילה לפתע לצרוח? כן אז המבוגר ההוא זה אני. תופס איזשהו מושב שאני רוצה אחרי המשמרת שלי ומתחיל ושוקע בו. ואתם בטח שואלים את עצמכם מאיפה יש לי אוכל ובגדים? אז אני אגלה לכם גם את הסוד הזה. נכון לפעמים אתם שומעים מחברים שלכם או מכל מכר אחר שנעלם להם לפתע התיק שהיה בתא המטען באוטובוס? וכמה חבל כי היה בו את כל הרכוש שלהם. אז אני לא מתגאה בזה אבל כן, זה אני. בערך. אני לא לובש את בגדיהם, אני מוכר את הרכוש שלהם ואיתו אני קונה לי מידי פעם משהו לאכול או איזה בגד שתים. ונכון גברת, לפעמים יש איזה זר מבוגר שמתחיל לדבר איתך ואת עונה לו בנימוס אז כן, הזר הזה זה גם אני. ואיך שלפעמים אתן הגברות, משחקות אותה ומסרבות לשוחח מעט עם איש זר ועצוב ואתן נהפכות להיות אדישות וסרבניות שיחה, תתביישו לכן! יכולתי להיות הרופא או הגניקולוג שלכן! זה שאני רוצה רק רגע אינטימי של שיחה זה לא הופך אותי לאיזה מטרידן או סוטה. והכי אני לא סובל את אלו שיושבים במושב מול הדלת האחורית של האוטובוס. למה? אתם בטח שואלים את עצמכם ואני גם יענה לכם. כי האנשים האלה חושבים שהם כדורסלנים ומנסים תמיד לקלוע את הזבל שלהם לתוך הפח שנמצא מולם והם תמיד אבל תמיד מחטיאים אותו ונותנים לזבל שלהם לפול מטה. אבל אל דאגה, באנשים האלה אני יודע איך לטפל. התקנתי מעל המושב שלהם מצלמה ותמיד שאני מרים משמה זבל אני מסתכל מי זרק ואני יודע שבפעם הבאה שהוא יבוא אני ינתקם בו מהר ואגנוב לו את כל הרכוש שלו בשביל שפעם הבאה ילמד שגם את הזבל הקטן והחסר החשיבות הזה שהוא זורק ישנו מישהו בעולם שמתכופף, כשעל ידיו אין כפפות אפילו, אוחז ברעד את הזבל וזורק אותו בפח.

כן, זה הווידוי שלי, מנקה האוטובוסים. שאולי כל היום נוסע, אבל תמיד כל ערב מגיע לשום מקום, שזהו ביתו האמיתי.