פסיעות-בימת דיון

פְּסִיעוֹת

12/1/6

מַהֲלֵךְ לְבַדִּי כָּכָה בִּפְסִיעות דַּקּוֹת,

מִתְבּוֹנֵן בְּעֵינַי בַּשְּׁבִילִים הֲלֹא עֲשׂוּיִים,

וְחוֹשֵׁב, הַאִם זֶה אֲנִי, הַיֵּשׁ לִי בִּכְלָל לְאַן לָלֶכֶת,

הַיֵּשׁ לִי בִּכְלָל לְאָן לַשׁוּב.

וּבִכְלָל אֲנִי לֹא בָּטוּחַ שזֶה אֲנִי,

אולִי זֶה צִילִי הַמֵהַתל בִּי.

פִּתְאֹם הַכֹּל מַכֵּה בִּי,

הַבְּדִידוּת, הַשָּׁרָב, הַגָּעַשׁ.

זֶה לֹא שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ כָּבֵד וּמְגֻשָּׁם,

ולֹא שֵׁאֲנִי חַי בְּפַּרַנוֹיה מַתְמֶדֶת.

אַךְ לִי נִרְאֶה שֶׁהַחֲלוֹם יִוָּתֵר בֵּגִדְרוֹ,

אֲנִי לֹא אֶפְתֹּר אוֹתוֹ.

בִּי הַכֹּל חוֹדֵר, הַחֹם וְהַקֹּר,

אָהֲבָה וְשִׂנְאָה, גַּאֲוָה וְקִנְאָה.

מִלְחָמוֹת פִּקְפּוּקִים, וּמֵדִּינָה בַּהַפַכִים,

אֵין לִי לְאָן לָלֶכֶת

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי