טעות לעולם חוזרת

אור מנורת לילה נוגה מטעה אותי בכל פעם מחדש

ואני, בורה שכמותי

נופלת בפח לשמע

הבטחותיו הבלתי נלאות.

אור המנורה הנוגה מבטיח לי

רומנטיקה ואהבה

הקיימות רק באורות נגוהים

כאשר כל ההבטחות

נאמרות במגע בשרים

מתלהט.

אור מנורת הלילה מפיח חיים בשדי המוות

התלויים לרוחב הקירות הרחבים

הנהדרים.

שדי הלילה, שדי המוות דורשים קרבן.

אנחנו כולנו; אור המנורה הנוגה, שדי המוות

צלילי הצרצרים המעירים מתחת למיטה

וצבעי השמן

כל לילה מעלים באוב

זיכרונות מימי התנ"ך

איך כולנו התאחדנו למזימה שטנית

חובקת עולם

והמצאנו את אלוהים.

כשישבנו אז,

אני במצב צבירה שנק

מצב הקיים רק בזמן בריאה

לא הצלחתי לכבוש את כעסי לנוכח הבריאה החדשה

כאשר לא הצלחנו לתת לה צורה.

לבסוף החלטנו על צורה מגוחכת

ובצלמה, בריאתנו בראה אותנו חזרה.

כעת כולנו מסתובבים

על פני יבשת בוצית

ומביטים על הזבל האורגאני

המצטבר כאן

בצלם.

איזו טעות גורלית

איזו טעות.

מאסות של זבל אורגאני הורג ורוצח

על מזבחות בצלם.

העניק להם מוח כדי לחשוב

העניק לנו ידיים כדי לרצוח.

העניק לנו מוח כדי לזהם

כל דבר בו אנחנו נוגעים

כדי להשחית

כל דבר בו אנו מתערבים

במישרין או בעקיפין

ולהפכו

גם את הדבר החדש

התמים

לבצלם.

אבל אין מה לעשות עכשיו

בבקשה תורידו את המים

אחרי השימוש ביקום

ו...

סליחה, גם אנחנו בסך הכל בני אדם

טעות לעולם חוזרת.