נשמות חרדתיות מתות

            מספיק, אינני מאוהב בכן, מתי תבינו?

            אז חרזתי חרוזים, אז חילקתי מחמאות

            אז דמותכן הופיעה בחלומות ובתקוות

            מכאן ועד התאהבות כמו מונציה עד ראש פינה

            אחת אחת נופלות אתן כמו שלכת

            אוכלת הרתיעה את ביטחונכן הילדותי

            מתי זה יחלחל שיום מותכן הוא יום מותי

            מתי תזרח הידיעה שלא תגרום לכן ללכת?

            כזה אני, כעוף מוזר חג וסובב מעל צמרותיכן

            אתן רואות בי נץ, או שמא ברווזון

            שמעופף בכיעורו, שמתדפק בעוז לכן על החלון

            ומאיים לנגוס חלק נכבד, חשוב מנשמתכן

            קלטו חיוך, הקשיבו לי, הבינו טון

            קבלו אותי כמו שהתכוונתי

            ואת חומות ההגנה שבעמל ודם הכנתן

            הרסו, קיברו לאל חזור בביטחון

            אין צל של רע בכל רחשי לבי

            ואין גם כוונה לפגוע, לערער את השלווה

            הבינו כבר שאין שום פחד בקרבה

            וראו חבר רגיש ואיש שיחה קולח בי

            ואם תרצו, פתחו את החלון אליי

            ספרו לי על לבכן ועל סודות כמוסים

            כי דפוס כזה שמור למנוסים

            ששיחררו תודעתם ושפרצו את ההבדל בין מת לחי