שהשמש זרחה

שהשמש זרחה המחשבה

עברה לאחור  כצעדי ענק

לא ידעתי שחר תקומתו

אחוז משאלה אבודה

דמיון של אבודים

ורק קרני שמש בוהקים של

דמדומי צל אפורים

כשהשמש זרחה ידעתי פריחתה

וטלי מחשבות מטפטפים

כדמעות עזובים כצל שיתקתם

פרחים צבועים בקרני שמש זהובה

נוצץ כאילו פריחה מדומה

ומחשבות צבועים בקשתות פרחים

לא מזוהה

וימי נחלים זורמים ברשרושי הזמן

כגדות יבשים מצמחיה עזובה

כשהשמש זרחה לא ידעתי גבולה

אולי פריחתה צומחת וטפטופי שתיקה

אוחזים בידה ורוח נשימתה נאחזת

כצל מחבואי הזמן

הנחבאים למסתור העבר