סיפורים

המרד בין האלמוגים

4bdcbf64-452f-4670-a29f-7a6fd8030130_l.jpg

'...ומחר נכנס לים עם שנוקרל וסנפירים ..' אני מלהב . ובמושב האחורי דממה רועמת .
 

באילת , בחסות החדרים הנפרדים , הודיעו לי שני המורדים שאין בכוונתם להכנס למים עם כל הקיפודים . 'אתם לא יודעים מה אתם מפסידים'- אני אומר להם- 'כשגרנו באילת. כמעט כל האורחים שלנו (חוץ מסבתא וסבא) עברו את הכיף הזה . אז מה אתם מפחדים ?' .

'אם סבא לא צלל אז גם אנחנו לא' - נס המרד לא הוסר.

אחרי הצהרים ,בביקור במצפה התת מימי. נפער הסדק הראשון .את שעות הערב , בני בן השמונה העביר בתרגול בבריכה בהפעלת הסנפריים והמסכה להכנה למחר. השג גדול בהתחשב בעובדה שהוא לא יודע לשחות .

למחרת בחוף אלמוג , גיליתי שאין כניסה הדרגתית למים . יש ללכת על גשר מעל השונית וממנו לרדת בבת אחת למים עמוקים. ממש , אבל ממש לא מתאים לשחייני הצמרת שלי . אין אפשרות להסתגלות הדרגתית. בכל זאת , נכנסתי למים ו... הבן שוב מרד . "המים קרים מדי" - ילל.

'את מוכנה לנסות ? ' - שאלתי את הבת . 'אם אתה משגיח עלי ...' הפתיעה אותי בהסכמה . שוב עליתי לגשר שוב קפצתי למים ושוב הזמנתי לבוא אחרי ושוב ... לא , לא שוב . בקול חבטה הבת במים וצפורניה מתחפרות בבשרי .

כבר הרבה זמן לא קבלתי כאלה חיבוקים ממנה בעיקר שטפסה עלי כדי להוציא מים מהמשקפת . שחינו יד ביד למען תחושת הביטחון שלה . עם כל ממצא חדש ידי נמשכת כדי שאראה גם אני את דג התוכי , הזהרון או 'סתם' שדה אלמונים ושושנות ים שהיא גילתה .

שעה היינו במים . שעה שלמה עברה עד שהחזרתי אותה לגשר . שעה שלמה שתמיד אבל תמיד אחזתי בה . ומי מחכה לי על הגשר מקפץ מרגל לרגל בחוסר סבלנות ? 5 דקות אחרי כך הוא כבר מושך בידי בהתרגשות כדי שאראה גם אני את דג התוכי , הזהרון או 'סתם' שדה אלמוגים ושושנות ים שהוא גילה. עברנו את אותו המסלול כשתמיד אבל תמיד אני אוחז בו למען תחושת הביטחון שלו. 

שלוש שעות אחר כך , אחרי שכל אחד בתורו סיפר לאשתי איזה כיף היה . רצו המורדים לשעבר והמשתפים בהווה להיכנס שוב למים . הגרוע הוא שלאף אחד אין סבלנות להיות השני . בדרך לגשר אני מבין שנכנסתי לבוץ רציני . יד אחת לאחוז אותו שירגיש בטוח. יד שניה לאחוז אותה שתרגיש בטוחה. ואיך אני אוכל לטפל בעצמי תוך כדי שחיה ? איך אתגרד ? איך אוציע מים מהמסכה ? איך אחזיר את בגד הים למקומ במקרה וישמט ? 

אני נכנס ראשון , הבן והבת נכנסנו אחרי , נאחזים בגשר שוטפים את הרוק מהמסכה (נגד אדים) וחובשים אותה . אני נהנה משניות אחרונות של חופש לפני הסיוט הגדול . ולפני שהבנתי מה קורה נתנו הליצנים יד אחד לשני והתרחקו ממני בשחיה מהירה .לתדהמתי המוחלטת .

תגובות