פוסטים

הזמן עבר

אני בן-אדם זמין. ככה אומרים לי. והזמינות הזו עולה לכל הסביבה הקרובה והרחוקה שלי בזול. לי היא עולה ביוקר. במה שקשור לזמינות אני במינוס ומינוסים כידוע לכם צוברים ריבית ואף אחד כבר לא מוכן להלוות לי עוד קצת זמינות בגלל גילי המתקדם. מסתבר שהלוואות הזמינות ניתנו לי בריבית קצוצה. הריבית גדלה ואני מתקצצת עם השנים.
בכלל, כאשר אני מביטה בי מהצד, אני לא יודעת מאיפה הזמינות הזו הגיעה.
אני עובדת מבוקר עד ערב, מבשלת, שוטפת, מכבסת, תולה, מורידה, מקפלת, עושה ניקיון יסודי של עוזרת בית משנות השישים כמו שהיתה הדודה שלי שניקתה בתים של עשירים בחיפה והיתה לוקחת אותי לעבודה שלה כאשר ביקרתי אצלה בחופש הגדול.
ילדה בת קצת רואה איך אישה בת הרבה מתאבדת על כל גרגיר אבק. והיו שם הרבה גרגירים, ובחינם, אז למה להתאבד?
אחר-כך אני יוצאת לעבודה ששם דווקא כן משלמים לי כדי שאעשה מה שאומרים לי לעשות.
בגלל הזמינות שלי גם החברות שלי צריכות אותי כל הזמן כדי שאומר להן מה אני חושבת ומה אני לא חושבת ומה לעשות ואיך לעשות ואחרי שיחה ארוכה בלי הפסקות נשימה כאשר אני עונה על כל הבקשות ונידמה לי שכבר מיצינו את כל הנושאים האפשריים, הן אומרות לי: טוב, אז יאללה, ביי, נדבר אחר-כך.
לא רוצה לדבר אחר-כך.אני עייפה. אחר-כך יש לי פגישה עם עצמי. פגישת קיטורים שלי עלי. הביטי וראי, אני אומרת לי, אפילו שאת בגובה של הנכדות שלך (וגם של הקשישים שמבקרים אצלך במרפאה), הביטי וראי שכולם סובבים סביבך ואת באיזה שהוא אופן שולטת ולא נשלטת ואת אפיסת הכוחות הזו שאת חשה ברגע זה אחרי כל היום המתיש שעבר עליך, תנסי לדמות לאורגזמה.
ניסיתי. לא הצליח. אני מכריזה בזאת על פשיטת רגל בחשבון הזמינות שלי.

תגובות