שירים

אנשים


גבעות, עמקים

והרוח

מיישרת בהם

בנייר זכוכית עבה

כל ייחוד נותר,

רק בקמטיהם לא תחסוך

תחרוץ דינם בקיפאון צורב

גם עם עורר אבן לובן מלובן

 

אך כשישבתי לצל הרים

ניסתרים, עלומים,

ושתיתי ולא רוויתי

ממי מעין זכים,

ראיתי נצח

נצחונם.


לחן הרוח

בנקרות צוקים.

תגובות