חָגוֹת הַיּוֹנִים ( יוֹנָה מִן הַעֲבֵר )

עַל גַּגּוֹת עִירִי חָגוֹת הַיּוֹנִים

מְבִיאוֹת עִימָן רוּחוֹת מִן הַעֲבֵר.

שׁוֹבָבוֹת הֵן מַקְסִימוֹת בִּמֵעוֹפָן,

הֵנָּה אַחַת נָחָה עַל הַמִּפְתָּן.

הָאוֹר הוֹלֵךְ וְדּוֹעֵך בָּשָׁמַיִם,

לֶעֶרֶב חָדָשׁ אֶת עַצְמָן מְכִינוֹת.

יוֹנָה אַחַת שֶׁלִּי זֹאת אֲנִי יוֹדֵעַ,

הִיא מְאַרְגֶּנֶת לִי אֶת הַזִּכרוֹנוֹת.

גַּם אִם אֶבְכֶּה בָּמִסְתָּרִים

כְּשֶׁאֶזָּכֵר בְּיוֹם אֶחָד מִן הַיָּמִים,

שָׁם הָיִיתִי יֶלֶד קָטָן בָּגַן.

וְהִיא יוֹנָתִי יוֹשֶׁבֶת עַל הַמִּפְתָּן.

יוֹנִים לְבָנוֹת מַנִּיחוֹת זִכְרוֹנוֹת

מְפַיְּסוֹת אוֹתִי עִם עַצְמִי.

מַזְכִּירות לִי אֶת יַמָיי הַחוֹלְפִים,

כְּמוֹ הָרוּחַ הֲקַלָּה וּכְמוֹ הֶעָלִים.

שֶׁעַתָּה שֶׁל יוֹנָתִי לָעוּף בַּחֲזָרָה

אֶל הַשָּׁמַיִם וְאַל זוֹהַר תְּהִלָּתָהּ.

אֲנִי אֶזְכּוֹר אוֹתָהּ וְאֵדַע בְּבִטְחָה