נושא השבוע: מה עדיף, "אמנות לכל" או "אמנות גבוהה"?

נושא השבוע: מה עדיף, "אמנות לכל" או "אמנות גבוהה"?

"להבנתי על הפורומים  לחדול מלהיסמך על כוחות מיושנים, המנסים להחזיק בקרנות שלטון האומנות באמצעות הכפפת המדיה הזו לידיהם בשנית.

יש לייסד וועדת אתיקה המורכבת מחברי האתר הקבועים כבכל מוסד, לבחור אותם בהצבעה דמוקרטית ולא לאפשר לכשל של תאגידים חיצוניים אחיזה מלאכותית ברשת. ככלות הכל, האינטרנט עשה מהפיכה גם בשיווק האומנות, והוציא מידי קומץ עורכים "מקצועיים", מהתקשורת הכתובה, את השליטה ברוח ובאומנות ושחרר את הכבלים שקשרו קשרים כנגד אומנים, משוררים וסופרים בנושא מי ואיזה סגנון יקבל חשיפה ומי ידחק לפינה. יש להימנע בכל דרך מחזרה לאחור, בהעברת סמכויות חזרה לסוחרי התרבות, ולו גם בתלונות, הדבר  מהווה נסיגה וחזרה לאחור לתקופה בה קומיסרים הכתיבו את רוח האומנות."

מדברי הנודד, אתר דרך המילים, במת-דיון, 3.8.06.

הנודד מעלה פה את אחת השאלות החשובות ביותר שיצרה הקידמה הטכנולוגית. בעבר שכלולים ויכולות טכנולוגיות היו יקרים ולכן נשארו מנת חלקו של הממסד. היום השכלולים הם בהישג ידו של כל אחד מאיתנו. לאט לאט ירדו היכולות האלה אל העם. פעם הנזירים ישבו וכתבו ספרים ואלה בדרך כלל הוזמנו על ידי הכנסייה. אמנות היתה "מטעם". ספרי אמנות וספרי הגות נכתבו על ידי מתי מעט, אלה שידעו לקרוא ולכתוב, אגב, רבים מהם יהודים, אולי בשל ההתייחסות הייחודית של היהדות לידע, להגות ולפרשנות ולמילה הכתובה באופן כללי. אחר כך הומצא הדפוס והשכפול לא היה יותר ידני, אבל כתיבת המקור עדיין כן. היום גם הכתיבה הראשונית לא חייבת להיות ביד. יש לכולנו מחשבים. אפילו הדפסת ספר יותר פשוטה. לא רק ההוצאות הגדולות יכולות להרשות לעצמן את המכונות המשוכללות לדפוס. היום הכל ממוחשב ופשוט, יש מכונות קטנות יותר וממוחשבות שהן בהישג יד של הוצאות קטנות יותר, אפשר אפילו להדפיס לבד בבית, אם מדובר בעותקים ספורים.

היום יש אינטרנט וחומרים של יוצרים יכולים להגיע תוך דקות ספורות למאסות גדולות של אנשים. איננו תלויים יותר בהוצאות הגדולות כדי לפרסם יצירות שונות.

התהליך הזה יצר מצב שהפקיע לכאורה את האוטוריטה על האמנות מידי הגופים הגדולים והוריד אותה למטה, אל האנשים. אך האם הפקעה זו תקיפה גם למעשה?

בפועל אנחנו רואים שעדיין נחשב ליותר יוקרתי להוציא ספר בהוצאה גדולה, שם יושבים העורכים ה"נחשבים" יותר בעיני הקליקה התקשורתית. בפועל האוטוריטה פשוט עברה מהכנסייה/המפלגה/האקדמיה אל התקשורת על כל ענפיה. ספר נמדד על ידי העיתונות דרך הכמויות שנמכרות ממנו והפרסום מתבצע על ידי העיתון שמכתיר את "רבי המכר". בעיני המשמעות של זה היא שמה שבונה את כוחן של האוטוריטות העכשוויות איננו אידיאולוגיה ו/או אמונה אלא כסף. נרצה או לא נרצה, כסף הוא האידיאולוגיה של המאה ה-21.

מצד אחד אפשר להשאיר אתר אינטרנט כמו שלנו ככר פעולה פתוח לגמרי לכותבים.

מצד שני אפשר לשלב בו ייעוץ/ניתוח וכדומה של אנשים מהתחומים שנחשבים אוטוריטות.

משהו דומה נעשה עכשיו על ידי גלי במסגרת התחרות הראשונה של האתר. ניתן להרחיב את הרעיון גם לדברים אחרים.

מה דעתכם, האם נכון להשאיר את האתר נקי מייעוצים ומניתוחים "ברמה גבוהה יותר" (כי מי מחליט מהי רמה גבוהה בעצם...?) או שנכון יותר לשלב בין התחומים?

האם שילוב עשוי להוסיף או לגרוע?

מחכה לתגובותיכם.

שלכם,

ביתיה.