קיץ חם

קיץ חם / משה ר. אזובי

אני אסיר והוא חופשי,
ועליו, אין שליטה.
עולה או יורד.
וחם.
ביום אני,
אסיר המחשבה שמקבל את חומו,
והולך ברגל תחת ענני קיץ,
מסתירי השמש,
המהבילים את זיעתי.
לחולצה מנדפת,
לפעמים גם את רוחי,
ואת אגלי הזיעה הנמוגים בה,
משאריות מחשבתי,
המלוחה.
 
ובלילות,
מהבילי הטל ואגליו,
הזורמים מן החלון הפתוח,
ומחליפים חום גופה,
שאינו לידי,
אינו קרוב,
לכרית שסופגת,
חומי,
בכייתה וזיעתה,
לחיבוק.
 
מתערבבים נוזלים,
החיבוק, מרוכך,
מתעטפים חלקות,
מסתכלת בי,
בחיוך ממולח...
בקיץ לח של קילוחים,
מלוחים ודביקים,
שעוברים על סדין,
בטעם מתוק עדין,
שהומלח...

כל הזכויות שמורות © למשה  ר. אזובי