פתאום כבר לא כואב

פתאום כבר לא כואב, פתאום נינוח.אפילו שאני מנסה לאתגר את הכאב בכוח.להזכיר לו ניצוצות של משפטים ושירים ועוד מיני מטעמים. אבל משהו בפנים כבר לא מביע חרטה.משהו מבפנים שלם ומשתלב עם כל החלטה.והגעגוע והצער,כמו סימפטום מחלה שהפסיק להזיק,מתנקים בשלמות מצלילי המנגינה,אני עדיין אוהבת אותך.

ראי משקף לי את התמונה הפשוטה ואמיתותיה. אני חופשיה. כך בחרתי, וכך היה.ולא כואב, כי הדם זרם אל הלחיים והלב פעם בשלהבת החיים.חולות מדבר עטפו את נשמתי ברוך, והחיוך המרפא שלך השלים בתוכי משהו עמוק. 

פתאום כבר לא כואב ואני סולחת לחיים. פתאום כבר לא כואב ואני גאה בי על כל המעשים.אני מרגישה אותך בנימים, והשם שלך מתנוסס בדיוק במקום החנייה שמצאתי כתוצר של ניסים.לאחר רגעים ארוכים של חום מתיש ועצבים מורטים,התמזל מזלי והשתחלתי אל מקום מושלם.והסבתי את ראשי ובאותה הפינה התנוסס שימך. ואני חשבתי לעצמי, אתה כוכב של תקווה.נקודה מנצנצת בחיי המתבהרים. קמצוץ של רוך וקורט אהבה, שליש ריפוי ושלם של חוויה.

גם אני אופיע בנקודות נס בחייך.אמתיק מים ביום יבש.אגלה לך את השמש, אחצה איתך את האש.

ואתה תכרוך סביב רגלי הפצועה תחבושת לבנה.

משא ומתן משסע יהיה שכבת עור מיותרת שמתקלפת בכאב ומתחתיה נשארת זאת הזכה והרכה.

נקשרנו בעור. נקשרנו בדם. והתשוקה לא שורפת כשליחה של הכאב המר.

פתאום כבר לא כואב, להכיר במציאות, לראות גם אותך.