שירים

אני צולל אל העצב שיוצא ממני בחיוך,
עם אצבע מהסה אני מחליק אל תוך צלילי תחרה,
רק רוצה לשמוע אותה מתגנבת שוב מבעד לצללים.
האדמה דוממת כשהיא פוסעת בשלווה אל עבר היעד הבא.

הדרמה שסחפה אותנו אל תוך הנבכים המוצלים,
השממה שהרקיעה מעלה, תסיר מעלינו חמתה הנצחית,
האדמה שרעדה מתחת לרגלינו הקלילות.
זו המנגינה, שגרמה לי להפסיק לבכות.

דמעות ספוגות בדם, ילדים שטרם יצאו אל אוויר העולם.
הם רוצים לקחת אותך איתם, אל קרחת יער עצומה,
לשחוט את היקר לך אל נגד עיניך,
להוציא ממך את העצב בחיוך.