קסם האהבה

קסם האהבה.                                                                  1.8.2006                 

המשלחת הגיעה אלי בסביבות שש בערב, אתמול.

ניכר היה בהם, שהמסע לאורה של השמש השוקעת, עלה להם במאמצים רבים.

זאת הרי השעה הלחה ביותר של היום. יצורים כמוהם, לא רגילים להסתובב בשעות כאלה ועוד בקיץ, בטרם שקעה השמש.

האבק והזיעה שנאספו על גופיהם הזעירים, לפחות הקלו על המחשבה שנשבה רוח באותו היום – מה שבוודאי גבה מהם מאמצים גדולים עוד יותר.

כנפיהם הקטנות לא בנויות למשבי הרוח של שעות השקיעה הראשונות, כשזרמי אוויר חזקים מגיעים מכיוון הים.

זהו סיכון כפול עבורם לצאת בשעה שכזו: גם הסיכון מפני החשיפה, שעין אדם תזהה אותם; וכמובן, הסיכון השני, שמשב רוח אחד חזק מדי, עלול להעיף אותם לכל הרוחות...

הם נחתו על הדשא, מתנשפים בכבדות. ידיהם הקטנות תופסות את מותניהם הכואבות ולמשך כמה שניות, רפרפו כולם בכנפיהם כדי לצנן את גופם. (תהליך ידוע, למי שמכיר...)

המשלחת מנתה כחמישה עשר חברים זעירים שונים ומשונים. החל בפיות קטנות דקיקות ומתוקות עם שיער פרוע בגווני סגול וורוד וכלה בשדונים גוצים עם גופיות ירקרקות ורעמות שיער בגווני אש בוערים. לחלק מאלה היו גם עגילים פיראטים ולפעמים גם פרצופים מפחידים, כי כשפתחו את פיהם להביע את דעתם או את מורת רוחם, היו גבותיהם מתכווצות – מה ששיווה להם מבט זועם (ודווקא הם היו היצורים הסבלניים יותר שבמשלחת...) ובפיהם היו רק כמה שיניים קדמיות, מה שישר גרם לך לתהות אם הם אלימים וסתם הולכים מכות להנאתם.... (מה שלחלוטין לא היה נכון! הם פשוט הגיעו לשלב כל כך מתקדם באבולוציה שלהם, שבו כבר אין צורך יותר בשיניים והן התחילו להעלם להם מהפה...)

אחרי שגמרו את ההתרעננות שלהם וסיימו להתנקות, פנו כולם כאיש אחד אלי – ועל פניהם מבט מודאג.

הדובר שלהם, שדון קטן ועב כרס עם רעמה כתומה, עגיל באוזן וגופיה בצבע ירוק זוהר, פתח את פיו ראשון לדבר (כמובן, כשפתח את פיו, מייד הבחנתי שרוב שיניו כבר חסרות ונשארו לו בדיוק שלוש שיניים! שתיים למעלה ואחת למטה שהתאימה בדיוק לרווח שבין השתיים העליונות!):

"יצור אנושי!" הוא פתח בקול בעל נימה מכובדת, שטיפת בהילות הייתה מהולה בו, להבהיר את חשיבות המשימה שלשמה הגיעה אלי המשלחת הקטנה.

"יצור אנושי וחביב!" הוא חזר על דבריו ולקולו השתרבבה רכות שגרמה לו להישמע זקן בהרבה ממראהו הכללי. "את! שכל כך מאמינה בקסם. את! שכל כך מאמינה באהבה. את! שכל כך מאמינה ב... – "

"קסם האהבה! פשוט תגיד את זה כבר! קסם האהבה!" מבין החבורה הזעירה נדחפה קדימה פיה קטנה ודקיקה עם שיער סגול ופרוע, כנפיים ארוכות ומחודדות ופעמונים זעירים שצמחו מקרסוליה, השמיעו צלצולים עדינים ומתוקים כשהתפרצה בחוסר סבלנות (אופייני לפיות, יש לומר), לדבריו של השדון הדובר.

"אוף! אולדן!" הפיה קצרת הרוח גערה בחברה למשלחת. "אתה תמיד חייב למרוח כל דבר ולהגיד כל מילה שלוש פעמים – וכל זה רק בשביל הרושם! אין לנו זמן לזה! אתה יודע שאנחנו קצרים בזמן ואתה, מרשה לעצמך לנהוג ברוב טקס. ת'כלס! תגיע לת'כלס!" היא צלפה בגב יד אחת על כף ידה השנייה, כדי להדגיש את לוח הזמנים הצפוף אליו נדרשו.

"הרשי לי לחלוק על דבריך, וולקנינה היקרה!" אולדן הזקן פנה אליה ולא היה ניכר בו שהוא מתרגש כלל מהתפרצותה. כנראה שכבר היה מורגל בכך.

"יקירתי, אינך יודעת, כי בגלל הגישה חסרת הסבלנות שלך ושל חלק גדול מחברותיך איבדנו את רוב המאמינים שלנו?" הוא נעץ בה מבט רב משמעות, שגרם מייד לפיה החצופה לקמט את פרצופה החמוד בתרעומת ולשרבב את לשונה כתגובה על העלבון שספגה.

"אתה יודע שאני צודקת!" אמרה וסובבה את גבה בהתנשאות ושבה והתערבבה בין שאר חברי המשלחת, שחלקם הנהנו בראשם להסכמה עם דבריה וחלקם נתנו בה את אותו מבט רב משמעות שנתן בה הדובר החביב אולדן.

"את בהחלט צודקת." ענה לה אולדן בנימה רכה וסלחנית. "אבל!" אמר ופנה בחזרה אלי, "יש דרך שבה צריך לבטא את הצדק. אם ננהג ביצורי האנוש בקוצר רוח ובחוסר סבלנות, גם האחרונים שבהם יאבדו בנו את האמונה... וכולכם יודעים מה זה אומר, אם יצורי האנוש יחדלו כולם להאמין בנו, נכון? כולנו יודעים היטב מה יהיה המחיר!" קולו הפך לפתע למאיים ומטיף.

גם אני ידעתי מה יהיה המחיר שישלמו חבורת יצורי הפלא הזעירים הללו, אם תעלם מהעולם האמונה בהם.

"איך אני יכולה לעזור לכם? מר אהה... מר אולדן היקר..." גמגמתי במבוכה. אף פעם לפני כן לא שוחחתי עם חבורה של פיות ושדונים.

תודו שזה קצת מוזר ומביך.

"אה-הא! את רואה וולקנינה! יחסי כבוד הדדים יוצרים אמון!" אולדן הזקן היה מרוצה מפנייתי המכובדת.

"בזבוז זמן..." נשמע מלמולה המלגלג של הפיה הקטנה, אי שם מתוך החבורה.

אולדן עשה עצמו מתעלם מתגובתה ופטר אותה בתנועת ראש סלחנית.

"ובכן, לעניינו!" הוא פרש את זרועותיו לצדדים כמי שעומד לשאת נאום מכובד.

"בת אנוש חביבה, מאחרוני המאמינים שעוד נותרו לנו, את חייבת להילחם בשבילנו! את חייבת לעזור לנו! אל תתני לקסם להתפוגג!!" קולו היה נרגש הפעם.

הבעת השתוממות עלתה על פני והרמתי גבה אחת.

מלב המשלחת הקטנה ראיתי את וולקנינה הקטנה, נותנת בי מבט שאמר: "את רואה! אמרתי לך!"

מכיוון שלא הבנתי במה מדובר, לא התייחסתי אל פרצופה החצוף – והיא, כדרכה חרצה גם לי לשון.

"מר אולדן היקר, אני לא בדיוק מבינה. אם אתם הם אלה שאחראים על הקסמים והאהבה בעולם, איך אני, בת אנוש כפי שקראת לי, יכולה להציל את הקסם, שלא יתפוגג?" הבעתי את השתוממותי בקול רם. "באיזו דרך, חוץ מהכתיבה שלי, יש באפשרותי לעזור? וכל זה כמובן בתקווה שסיפוריי יתפרסמו ואנשים יקראו ויחזרו להאמין בכם – זה לוקח זמן כל התהליך הזה, אתה יודע, וכפי שכבר צויין פה קודם" רמזתי על התפרצותה של וולקנינה, "זמן זה לא בדיוק מה שיש לכם!" הוכחתי אותו על דבריו.

מר אולדן החביב, לא ציפה לתגובה כזו. הוא פער את פיו בהפתעה, אך המילים נעתקו מגרונו ובמקום זה נפלטה מפיו נשיפה מתוסכלת ועל פניו עלה מבט מיואש.

"אוי, לא! אוי, לא! מר אולדן! אני באמת... לא התכוונתי ל..." חשש כבד מילא לפתע את ליבי, שמא הבעת הספק שלי, לא רק שלא תרמה למעמד, אלא החלישה אותו עוד יותר.

"זה בסדר, יקירה..." נשמע לפתע קול רך, מגיח מבין החבורה הזעירה.

להבדיל מוולקנינה החצופה שנדחפה והתפרצה אל קדמת הבמה, הפעם זזו בעצמם חברי המשלחת ופינו דרך מעבר ליצור קסום נוסף, שהתקדם בריחוף לעברי.

זאת הייתה ללא כל ספק, הפיה הטובה!!

הייתה לה שרביט קסמים עם כוכב יהלום זוהר ומנצנץ בקצהו. שמלה כחלחלה כמו לפיה מסינדרלה, תסרוקת כמו לפיה מפינוקיו, כובע כמו לפיות מהיפהפיה הנרדמת וקול רך כמו של פיית הצפון של הקוסם מארץ עוץ.

"את... את ה... מי את...?" גמגמתי משתאה.

"אני מג'ליקה, הפיה הטובה, כמו שניחשת. תפקידי להפיח תקווה במקומות שבהם היא כבר אבדה. אני זו שמחלקת את המתנות שאתם מקבלים, כשאתם צועדים בכיוון הנכון. אני זו שמעניקה את התמורה למעשים הטובים והנכונים שלכם." הפיה הטובה הסבירה לי בקולה הרך והעדין את תפקידה במשלחת.

"אז תני לי רגע לראות אם הבנתי אותך נכון. אם אתם פה, זאת אומרת שבאתם אליי כי אני בכיוון הנכון?" ניסיתי להכניס קצת הגיון למחשבותיי. "באתם לתת לי מתנה או לבקש עזרה? אני באמת לא מבינה..." התבלבלתי שוב.

מג'ליקה צחקקה ברוך וחיוכה היה חם ואמיתי. גם שאר חברי המשלחת פרצו בצחוק משוחרר, שאליו התלוו צלצולי פעמונים קטנטנים.

לא יכולתי שלא לחייך. המראה הקסום של חבורת פיות ושדונים מצחקקים בהנאה, העלה חיוך גם על שפתיי. ככל שהתרחב חיוכי, הלכה והתפשטה בתוכי אותה הרגשה קסומה ומוכרת. אותה התחושה, שמחישה את דפיקות הלב.

"את כבר קיבלת את המתנה שלך!" קולה של מג'ליקה החזיר אותי בבת אחת למעמד.

"מממ...מה? על איזו מתנה את מדברת?" השתוממתי שוב.

"את באמת לא יודעת?" היא בחנה אותי בעיניה הטובות.

"שלחנו לך אהבה חדשה  - אם לא שמת לב?!!" וולקנינה כבר לא יכלה להתאפק. "כאילו דא! מה קרה כאן ביום חמישי בלילה את חושבת? החיבור המושלם? ההרגשה הקסומה? מי את חושבת אחראי לכל זה? זה לא מגיע כך סתם!" היא נראתה נסערת למדי ולרגע שכחה את נימת הלגלוג החצופה שלה.

"וואו..." התפעלתי. "אז זה מה שזה היה..." עכשיו הכל ברור. ראשי התבהר באחת.

"אבל רגע! אם כל זה היה עבודה שלכם, למה עכשיו אני יכולה לראות אתכם ובאותו ערב קסום, לא נראיתם כלל?" תהיתי בקול רם.

"מי את חושבת אחראי לזה שהנרות בערו שעות ולא כבו? בזכות מי הצלחתם להישאר ערים כל כך הרבה זמן? הרי שניכם אנשים עובדים. מי את חושבת אחראי לכך, שליין ששתיתם לא תהיה השפעה אלכוהולית חזקה? מי את חושבת..." קולה של וולקנינה הלך וגבר כשמנתה בפני את הפרטים, שבזכותם קרה הנס הזה, של ליל יום חמישי.

הבנתי בדיוק על מה היא מדברת ושוב נזכרתי בתחושה הקסומה שמילאה את ליבי ואת כולי באותו לילה – ומאז ליבי פועם בחוזקה.

"הלו??!!" שוב נשמע הקול המלגלג. "את מבינה שאת מאוהבת?"

"בחיי! איך לא חשבתי על זה..." לחשתי מוקסמת.

"כאילו שלא ידעת... חחח... את כבר מסתובבת מכושפת כמעט שבוע! לא חשבת על זה... פףף!" וולקנינה הרימה את ידיה בתנועה מיואשת לנוכח ההבעה המכושפת שעל פני. היא הבינה שלא תצליח לרדות בי עם הלגלוג שלה. הרי אני מאמינה בקסמים!

"אז עכשיו תהיי מוכנה לעזור לנו?" נשמע שוב קולו המכובד והנרגש של אולדן הזקן. הוא עמד בזרועות שלובות עם מג'ליקה הטובה ושניהם התבוננו בי במבטים טובים ונבונים.

"איזו שאלה?! בוודאי שאעזור לכם!" הכרזתי בשמחה. "מה תרצו שאכתוב? על ההיסטוריה שלכם? על הארצות הקסומות שלכם? שאספר על מעשי הקסמים שאתם עוסקים בהם? רק תגידו – ואני אכתוב בשבילכם! אני אהיה העט הקסומה שלכם!" מיניתי את עצמי לכותבת הקסומה של ממלכת הקסמים. (כי הרי ידוע לכול, שפיות ושדונים אינם יודעים קרוא וכתוב...)   

אולדן ומג'ליקה החליפו ביניהם מבטים מחוייכים, שרמזו אולי על קשר רומנטי שהיה קיים ביניהם ושניהם פנו והביטו בי שוב בסלחנות.

"יקירה!" פתחה מג'ליקה, "אין לנו צורך בעוד סיפור. כל מילה נוספת – מיותרת. על פיות וקסמים יש מאות ואלפי סיפורים – וכל סיפור הוא נכון. אין היסטוריה אחת אמיתית לעולם הקסמים. כל סיפור הוא אמת. בכל פעם שמישהו חולם עלינו ומעלה את חלומו על הכתב, הוא כותב את ההיסטוריה שלנו מחדש. או במילים אחרות: מחייה את האמונה בקסם! בכל פעם שמישהו מעלה בדימיונו רעיון לאיזו אגדה קסומה, מתחדש לו קסם האהבה. ככה זה עובד. אבל זה לא מה שאנחנו צריכים." סיכמה מג'ליקה את דבריה.

"אנחנו דווקא מחפשים משהו אחר." אולדן המשיך מהמקום בו הפסיקה, "כפי שכבר ציינה ידידתי הטובה בפנייך," הוא שב והעביר מבט רך על פניה של מג'ליקה, "אין לנו צורך בעוד סיפור. מסתבר, שלמרות כל הסיפורים שנכתבו, עדיין כוחה של האמונה בקסם האהבה, הולך ודועך עם השנים. משהו השתבש. אולי פשוט בני אנוש כבר לא קוראים מספיק? אין לנו הסבר מדויק. אבל הגענו למסקנה, שאי אפשר יותר לשבת בחיבוק ידיים ולתת לספרים לדבר במקומנו. כפי שהבנת מחברתנו הוולקנית, אנחנו אחראים לתפאורה ברגעי הקסם, שבהם בני אנוש מתאהבים. הבעיה היא שעד היום הסתפקנו רק בנתינת אחריות לערב הראשון.

אחרי מחקרים מקיפים בנושא, גילינו, לצערנו הרב, שאחרי כמה ימים – משהו בין שלושה לחמישה ימים – הקסם מתחיל להתפוגג מעצמו! בני האנוש מתחילים לאבד את סבלנותם. הם רוצים לומר את מה שעל ליבם ולא מעיזים, מחשש שהצד השני אינו חש את אותם הדברים. וכשבני האנוש מאבדים את הסבלנות, הקסם לא רק מתפוגג אלא אפילו מתפוצץ! השארנו אתכם ללא הדרכה מעבר לאותן שעות קסומות. הותרנו בידיכם את הקסם – ולכם אין מושג איך להשתמש בו. בממלכת הקסמים שוקדים כרגע צוות של מומחים על הכנת: "המדריך הבסיסי לשימור הקסם – לאנשים שזה עתה התאהבו!" אבל זה יקח קצת זמן עד שהמדריך יצא לאור. מי כמוך מבינה...." הוא כחכח בגרונו במבוכה קלה.

"אתה רואה! אמרתי לך..." קרצתי לו בחביבות. "אז מה בעצם אתם רוצים שאעשה?" עדיין לא הבנתי את המשימה שרצו להטיל עליי.

"הגענו אליך היום כי בדיוק אתמול התחיל להתפוגג לך הקסם, נכון? הרגשת את זה כבר ברגע שהוא התקשר אליך. בקולו שמעת שמשהו השתנה." אולדן בחן אותי בעיניו.

"פששש... אתם באמת יודעים הכל!" הבעתי את התפעלותי מהמידע שהיה ברשותם על חיי הפרטיים.

"אמת. ולמרות שמאוחר יותר דיברתם והבהרתם דברים, בעצמך אמרת שהרגשת"הנחתה לרצפה", אם אינני טועה, זה היה המושג בו השתמשת."

"וואו!!" המידע שעמד לרשותם היה מדויק עד כדי כך, שהתחלתי לחוש באי נוחות קלה. לחשוב שברגעים אינטימיים שכאלה יש קהל קטן שצופה בי...

"אל תדאגי – כל הפרטים שמורים במערכת ואינם ניתנים לפרסום. מעין יחסי "מטפל-מטופל"..." אולדן החביב הרגיע אותי.

"בסדר, בסדר. נרגעתי. אבל עדיין לא הבנתי מה אתם רוצים ממני? מה בדיוק באתם לעשות כאן?" שאלתי שוב.

"המשלחת שלנו הוקמה לרגל מצב החירום שהוכרז בממלכת הקסמים. עד שיופץ "המדריך הבסיסי לשימור ה..." – "

"נו, כבר! אולדן! כמה אתה מברבר!" שוב התפרצה קדימה בסערה הרעמה הסגולה בצלצול פעמונים זעירים. "באנו לבקש ממך, שתבקשי ממנו – מהבחור – לא לתת לקסם להתפוגג! המשלחת שלנו, כמו משלחות אחרות, מגיעה לביקור נוסף אחרי הלילה הראשון. אחרי שסייענו בהצבת התפאורה לערב הקסום, אנחנו עוזרים עכשיו למתאהבים המתחילים לשמר את רגעי הקסם – מעבר לחמשת הימים הראשונים. וזה כמובן עד שתקבלו את ספר ההוראות, כי כבר די נמאס לי להתעופף כל יום בחום הזה. פפפףףף..." וולקנינה נשפה את אי שביעות רצונה בהפגנתיות.

"תודה לך, שוב – וולקנינה – על ההסבר המדויק והממצה..." אולדן נתן בה עוד מבט משתיק ורב משמעות והיא כהרגלה, חרצה לשון וסובבה את גבה הדקיק.

"לבקש ממנו? מה..? איך...? מה לבקש ממנו?" שוב מצאתי את עצמי נבוכה.

"תראי. אנחנו לא יודעים עד כמה הבחור שלך מכיר את הקסם. הוא מכיר אותו בהרגשה, ללא כל ספק! הוא גם השתמש במושג הזה: "קסם". אבל הוא מפחד..."

"אבל גם אני מפחדת!!" הפעם התפרצתי אני לדבריו של אולדן בחוסר סבלנות. "גם לי אין את הביטחון המלא, שהקסם יספיק בשביל להתגבר על הפחדים שלי וגם שלו!"

"הרגעי. אין ממה לפחד." אולדן החווה בידיו תנועה מרגיעה. "באנו אליך כי את כבר התוודית שאת מאוהבת. את הודית בפני עצמך ברגשותיך. אמרת שאת מכושפת..." הוא קרץ לי בחיבה.

"אתה יודע, אולדן, אם באתם אלי, כי אני הודיתי בזה והוא לא – אז אפשר להסיק מכך שאולי הוא לא באמת מאוהב... וחוץ מזה, נראה לי שכבר אחרתם את המועד.."

קולי דעך והעצב מילא את ליבי. "אחרתם כי כבר הרסתי הכל במו ידיי. אם היה שמץ של סיכוי, הוא כבר אבד. עשיתי טעות. אני חושבת שעשיתי טעות, כי שלחתי לו הודעה מטופשת, שכנראה גרמה לו להרגיש, שאני לא סומכת עליו. ואני הייתי צריכה להאמין בו, זה הכל... אחרת אין לי הסבר לעובדה שהוא נעלם לי..." דמעה נשרה מעיני.

"הופה!!" מג'ליקה הקפיאה את דמעתי באוויר, בזמן שצנחה לכיוון הדשא.

פי נפער בתדהמה.

"את הרי יודעת שקסמים הם אמיתיים, נכון? את רק צריכה הוכחה קטנה, זה הכל!" היא חייכה אלי באהבה, הניפה את שרביטה הקסום, לחשה כמה מילות קסמים שלא הצלחתי להבין – והדמעה הקטנה הפכה לבועה שקופה וזוהרת, שהחלה לרחף מעלה, עד שעלתה מעל ראשי ובדיוק אז – התפוצצה!

אך במקום שתתיז רסיסי סבון, התפוצצה הבועה ברשף זוהר של אבקת קסמים מנצנצת, שהתפזרה על שערי ועל פניי.

כשמצמצתי בעיניי, היו ריסיי מלאים באבקה הזוהרת וכך גם קצה אפי. ריח מתוק ועדין מילא את נחיריי והבנתי שיש לי גם אבקת קסמים על שפתיי.

נשמתי עמוק את הריח המכשף – והתעטשתי!! מפזרת סביבי את כל האבקה שנחתה עליי.

כל חברי המשלחת פרצו בצחוק גדול, שמייד סחף גם אותי. בכיתי וצחקתי לסירוגין, דמעות נוצצות נושרות מעיניי, נופלות ומתפוצצות לאותה אבקה קסומה וזוהרת.

"את רואה! אין ממה לפחד. אם תאמיני שהקסם חזק יותר מהפחד – את תזכי באהבה שלך. שום דבר עוד לא אבוד ועדיין לא מאוחר; ואם גם הבחור הרגיש את הקסם, אז הוא לא יוותר כל כך מהר. הוא רק צריך קצת זמן ואולי איזה ביקור ממלכתי מהמשלחת שלנו..." מג'ליקה זהרה כולה מהאבקה שהתפזרה על כולם.

השמש השוקעת סיפקה רקע קסום עוד יותר לכל המאורע ולכמה רגעים באמת הרגשתי כמו בתוך סיפור אגדה.

"אתם יודעים מה?" הסתכלתי על המשלחת הקסומה והמנצנצת, "גם אם הבחור הזה כבר איבד את הקסם, אני לא אתן לזה לגרום לי לאבד את האמונה שלי בקסם האהבה! המתנה האמיתית שקיבלתי מכם היא שהשבתם לי את האמונה בקסם! שהראתם לי שזה עוד קיים בעולם ולא להתייאש ולהמשיך ולחפש עד שאמצא! זה הקסם האמיתי – היכולת לאהוב! אז אתם יודעים מה?" שוב פניתי אליהם, "כן! אני מאוהבת! מאוהבת באהבה וככה אני רוצה להרגיש. אוהבת מוקסמת, מכושפת... ומי שייתפס בקסם שלי, יחווה איתי ביחד את קסם האהבה!"

"הידד!!" משלחת הקסמים זינקה כולה ביחד והריעה לי בשמחה. אפילו וולקנינה החצופה קיפצה בעליזות יתרה והסתחררה באוויר גבוה מעל כולם.

"אבל אני באמת מכושפת ממנו..." קולי גדע את חגיגות השמחה. "תראו את סימני הכישוף שהוא הותיר בי..." הראיתי להם את סימני האהבה שנותרו בכתפי מאותו לילה קסום. "איך אני מחזירה אותו אלי? איך אני מכשפת אותו שוב ומראה לו שהקסם עוד קיים בינינו?" תליתי בהם עיניים דומעות ומיואשות. "אני רוצה אותו... אני יודעת שזה הוא..."

"את החלק הזה תשאירי לנו. אנחנו כאמור, נמשיך מכאן לביקור אצל הבחור." עדכן אותי אולדן, "את רק תרשמי את הבקשה ואנחנו נעביר את המסר! אנחנו רק לא יכולים לצפות את התגובה..." אולדן דיבר בשקט. "כאן מסתיימת האחריות שלנו. אין לנו שליטה על מי שאבד לו הקסם. גם את זה את יודעת."

הנהנתי אליו בהבנה. ידעתי מה עליי לעושת.

על מגילת קלף קטנה רשמתי את בקשתי. (קטנה, כדי שלא יהיה להם כבד מדי לסחוב – הרי היו עוד צריכים לעבור כברת דרך ליעדם הבא...).

בקשה פשוטה: שלא יתפוגג הקסם, בבקשה.

את הקלף גלגלתי וקשרתי בסרט כסוף ובידיים רועדות מהתרגשות מסרתי אותו למר אולדן הזקן והחביב.

הוא קד אלי לאות תודה וכבוד כשהקלף המגולגל מונח בזרועותיו והיה גדול כמעט כמוהו!! אולדן הפנה את הקלף אל מג'ליקה הטובה, שהניפה את שרביטה ולחשה עוד כמה מילות קסם שהתפזרו גם הם לאותה אבקה זוהרת, שכיסתה את הקלף המכושף.

חברי המשלחת החלו לנפנף בכנפיהם, מחממים אותן לקראת המשך המסע.

"תודה לך, שאת מאמינה!" אמרו לי כולם ונפנפו לשלום ובבת אחת התרוממו ופרחו להם אל עבר האופק המאדים.

קרן שמש אחרונה וזוהרת השתלבה בשובל הזוהר והמנצנץ שהותירה אבקת הקסמים, שהתעופפה לה ברוח הערב החרישית ולרגע, היה נדמה לי שכל זה היה רק חלום.

אבל אז, הגיח לפתע משב רוח מכיוון הים וראיתי את כל משלחת הקסמים מתגלגלת לה בצהלות חדווה, תופסים טרמפ על זרם האוויר החם, שדווקא שלח אותם בדיוק לכיוון שאליו היו צריכים להגיע.

עקבתי אחריהם עד שהפכו לנקודה קטנטנה, שנעלמה ברקיע ובמקומה הופיע כוכב ראשון, שזרח בשמי הערב.

הפרחתי להם נשיקה באוויר והודיתי לאל על מזלי הטוב.

בקשתי נשלחה ואינני יודעת אם בכלל אקבל תשובה. וחוסר הידיעה כמוהו כחוסר תגובה. אבל אני יודעת שזה לא משנה, כי בתוכי כבר הוצתה מחדש האהבה.

נכון שזה כואב, לא להיות נאהבת בחזרה, להיות דחוייה, אבל אף אחד לא יוכל לקחת ממני יותר את האמונה בקסם האהבה!

גם אם חברי המשלחת ישובו בידיים ריקות, לפחות אתנחם בעובדה, שליבי פתוח שוב לאהבה.

והקסם ישוב לפקוד את ליבי בשנית...

נ.ב.

זה עתה שוחרר לפרסום הסעיף הראשון מתוך  "המדריך הבסיסי לשימור הקסם – לאנשים שזה עתה התאהבו": (סעיף 3 פסקה ד')

"יש לומר בכל יום: אני מאמין בקסם האהבה! מומלץ לומר שלוש פעמים ביום. 1.מייד אחרי ששותים שוקו, 2.כשעושים הפסקת צהריים ו-3.מייד אחרי שמצחצחים שיניים בערב, שנייה לפני שנכנסים למיטה.

הוראות נוספות יפורסמו בקרוב.   שלכם, משלחת הקסמים!

                                            - סוף -