כוחו של הזעם -

בוקר אחד היא התעוררה והבינה שהיא בודדה מאוד והרגישה שהגיע הזמן לעשות שינוי.

היא ניגשה לנזיר בודהיסטי שרבים נועצו איתו, כדי לבקש את עזרתו. הנזיר אמר לה לקחת כד חרס גדול, למלא אותו במים ולעמוד על המדרכה בחזית ביתה. "חם מאוד בחוץ" אמר, "וכל הולכי הרגל בוודאי צמאים. עמדי על שפת המדרכה והציעי לכל מי שעובר על פנייך כוס מים. עשי זאת עד שהזעם הטמון בך ייעלם".

האישה הרגזנית לא הבינה איך השיטה הזו אמורה לעזור לה, אבל כיוון שהכירה ביכולות הריפוי של הנזיר ומאוד רצתה לרפא את עצמה, החליטה להקשיב לעצתו.

היא מילאה את כד החרס, נעמדה ברחוב והציעה לכל הולך רגל שחלף על פניה כוס מים, בתקווה שהדבר ישקיט את זעמה. אך בכל בוקר כשנעמדה מול המראה ושאלה את עצמה האם נותר בה עוד זעם, היא ענתה "כן", וכך המשיכה לעמוד במשך שבועות.

יום אחד, גבר חסון שנקלע אל דרכה חטף מידיה את הכד ושתה ישירות ממנו. הוא סיים את תכולת הכד עד הטיפה האחרונה, הניח אותו על הקרקע והמשיך בדרכו.

הזעם בתוך האישה זינק למימדים חדשים והיא לא הצליחה לשלוט בעצמה. היא מיהרה להרים את כד החרס ועם כל הכוח שהיה בה, היא זרקה אותו ישירות על גבו של הגבר. זו הייתה פגיעה ישירה. הכד התרסק לרסיסים והגבר נפל על הריצפה מחוסר הכרה.

כשזעמה של האישה שכך, היא הבינה מה עשתה ומיהרה להזעיק כוחות הצלה. אמבולנס ושתי ניידות משטרה הגיעו לזירה. כאשר הצוות הרפואי העלה את האיש על אלונקה, השוטרים מיהרו לאזוק את זרועותיו ורגליו. האישה הזועמת הביטה מבולבלת במתרחש, עד שאחד השוטרים ניגש אליה ואמר: "האיש הזה היה ברשימת המבוקשים שלנו במשך יותר משנה. הוא חשוד עיקרי בסדרה של מעשי שוד אלימים. אנו חייבים לך תודה גדולה."

מוסר ההשכל של הסיפור הוא שאנחנו אף פעם לא יודעים איך מהלך אחד ישפיע על מהלך אחר ואיזה רצף אירועים יתהווה בעקבות הבחירות שלנו. אנחנו רוצים להאמין שאם נתגבר על החולשות ונתקן את השריטות האפלות והזעם, נוכל לבצע את הבחירות הנכונות ולהיטיב עם הסביבה.

אבל החיים אינם ליניאריים ואינם תמיד צפויים, ולפעמים, דווקא המקומות האפלים שבנו הם שמובילים למהלכים חיוביים שעושים חסד עם העולם.

אין זה נסיון לעודד אתכם לתת לכעס להשתלט על כל פיסה של טוב, אלא ללמוד לקבל אותו כחלק מכם ולסלוח לעצמכם על רגעים של זעם ואפלה.

לעיתים, הרגעים האפלים ביותר הם אלומות אור שעשויות להטיב עם העולם ולשפר גם את ההרגשה

בתוכינו.