נגיעות

נגיעות  / משה ר. אזובי

לפעמים

כשאני נוגע בך במחשבה,

את מרגישה,

את רוטטת למגע עיניי.

את מצטמררת אל מול

תכני ליבך,

שמתחבר אלי,

במלאכת מחשבת,

על אהבה,

על יופייה של אהבה,

על תקווה,

באיכות שנוצקת

לקו אופק מתעבה.

ובחלוף הזמן,

הצופה אל המרחק,

יש קו שמתרוקן ונעלם,

ולא נראה כי

התקרב, מרוב כאב,

לקבל מגע של נגיעה,

ממש,

מתחת לאף,

והוא כאן.

ורק התחושה נשארה,

שם,

במקומו של קו האופק הרחוק,

כמו עקבות עבים,

של קו

שציירנו בנגיעה,

או

קו של אור,

שעבר במחשבה.

מנגיעה שנחרטה בזיכרון,

שדולקת ולא כבית לעולם,

משיקה,

בנגיעת קווים של אהבה,

כזו,

מרוחקת,

ומאוד קרובה.

כל הזכויות שמורות © משה ר. אזובי