ראיון עבודה

 המעבר, מהרחוב החם והדביק, אל תוך חלל התצוגה הממוזג, היה גולת הכותרת!                                               

 14:30, שיא החום, רכובה על אופניים במעלה גבעה, הגעתי בדיוק בזמן! (ייקית טובה)

החיוך שעל פניי, מסיח את הדעת, מכתמי הזיעה, שבוודאי "מעטרים" את חולצתי.

התיישבתי,  תוך שאני מסדירה את הנשימה .

דרך משקפיו העגולות ועד לזקנו הלא מוקפד (כזועק, אני טרנדי ומגניב, למרות שבלי התוספות, אני משעמם לאללה) הוא חייך באיפוק של שלום מחייב.

2 כוסות סודה והפגישה החלה.

זה התחיל כראיון עבודה די סטנדרטי.

במהלך חיי, לקחתי חלק במגוון ראיונות עבודה, בעברית ובאנגלית, בתחומים שונים, לתפקידים שונים, עם אנשים שונים, אך מעולם לא בכזה שנמשך, כשעה ו- 45 דקות!!!

גם לאחר כשעה פלוס, כשממש במקרה, קלטתי בזווית העין, את השעון שעל מסך המחשב שלו ובנימוס מחויך התבדחתי, שהפגישה מתארכת מעל המצופה, המשיך החמוש במשקפיים, המעסיק העתידי בפוטנציה, לדבר...

באיזשהו שלב הוא זנח את הגינונים ויצא בהכרזה, שהוא לא מתמצא בעולם ה - facebook ואם אוכל להסביר לו על מה ואיך..                                         

וכמו מרואיינת טובה, התחלתי בהרצאה על הפוטנציאל השיווקי בלה, בלה, בלה...

כשלפתע הבנתי, שהוא בעצם עבר פאזה, ושאנחנו בעיצומה של פגישת ייעוץ!

(אחרי אין ספור פעמים בהם השתמש ב- "אז מה את ממליצה לי לעשות...")

כעת, הוא מחפש יועצת, שתעיף את העסק שלו קדימה...

(מכיוון שכבר עסקתי בתחום זה בעבר, הרחתי את ההזדמנות...)

קיצרתי באינפורמציה (כי לא באמת רציתי לספק לו את הייעוץ בחינם)

והתקדמתי אל נושא השכר (כמה שווים לדעתכם, שרותי ייעוץ + תפעול שוטף, בתחום שאין לו, כל מושג עליו? 

בנוסף על מיתוג, ניהול קשרי לקוחות, יצירת תשתית ליחסים בינלאומיים... אה וכן שיווק, יחסי ציבור מקומיים והכנת קפה... נשמע מבטיח!)

כאשר עלה נושא השכר על הפרק, משקפיו העגולים ושאר חלקי גופו, החלו לנוע בחוסר נוחות (מיד הבנתי, שעשירה אני לא אצא מן המקום הזה)

כשלבסוף סיים את כוס הסודה שלו, בארשת פנים רצינית (על-אף הזקן המגוחך) שחרר, אל חלל החדר הממוזג, 

את הספרות – אלף וחמש מאות שקלים חדשים!  

ולמי שלא הבין– 1,500 ₪!!!

כן גבירותיי ורבותיי, אישה אינטליגנטית, בסוף שנות ה-30 לחייה, ספונטנית, נמרצת, חביבה ואדיבה, דוברת, קוראת וכותבת 2 שפות, בעלת יחסי אנוש מעולים וכושר מנהיגות לתפארת מדינת ישראל, עם תעודת בגרות, פלוס דיפלומה של לימודי קופירייטינג ופרסום, בעלת כישוריי הישרדות, בתנאים קיצוניים, אמינה, נאמנה, חרוצה ויצירתית, שווה בסופו של חודש כ- 1,500 שקלים חדשים בלבד!

מרוב שהייתי בשוק, לא חשבתי אפילו להפסיק אותו.

מן הטונציה שלו הבנתי, שמעצם העובדה שהוא בכלל שוקל לקחת אותי, הוא עושה לי טובה ומעניק לי ברוב חסדו וזקנו, את ההזדמנות החד פעמית, לעבוד 

(בלי תנאים כבר אמרתי?)

אז כעבור שעה וארבעים וחמש דקות (ארוכות!) 

עזבתי את המזגן, לטובת הלחות של אחה"צ...

בדרך הביתה (שהייתה, תודה לאל, בירידה) חשבתי על המצב העגום.

נכון שהממשלה אשמה במצב האבסורדי והבלתי אפשרי, שבו אנו חיים, אך גם המעסיקים, חייבים לקחת אחריות.

כל אותם בעלי עסקים אשר מבזים, מנצלים, משפילים, מורידים לזנות ובעיקר עושים צחוק, ממי שכן רוצה לקום בבוקר ולעבוד.

ממי אנחנו בעצם דורשים צדק חברתי???

כנראה שאמשיך בחיפושים...  

                                                                                     דנה טיילור