בוקר

הוא קרא בעיתון ביקורות על ספרים,סרטים,מוזיקה,תאטרון  וחשב, הכל מתרוקן,הדור גוסס, האיבדנו את הצורך לחשוב? את היכולת להנות? מצד שני אין קולקטיבי יותר, הכל אינדיווידואלי – ההרגשה שנגעת במקסימום של ההנעה ולשמה זה לא יכול לחזור,משמה זה יהיה בינוני, עוד מסיבה עוד פאב- בולשיט כדי לא להשאיר את הנשמה משוטטת לה באפלה התרבותית הכבדה,בפחד מהגילוי שזה מה שכל החברה שלנו עושה .  

כמו בורחת את המקומות החשוכים,מפריחה את השממה כמו פוחדים ממפגש עם המראה , החוסר משמעותיות האין סופית. הנצחיות של המחשבות אשר מתנפצות על ההרגשה של חוסר המשמעותיות של המעשה . בום.