שממתי

קשרים בלתי אפשריים נגדעים
תחת מעטה אפרפר
של תמימות כמוסה. 
חבלים עבותים נכרכים
מחניקים צווארונים לבנים-
מדממים.
פיות סגורים נפערים
בולעים שאריות גידופים
מיני רעלים 
של סמים ממיתים. 
לשונות משוננים מתהדרים
ברמזים מטרימים 
של אובדן עצמיות
חצאי מילים. 

זעם אצור, טרי
מריח כמו חדש. 
שערי אינסוף נפתחים
מחכים שאבוא
שאכנס פנימה
שאלחש צעקה
שאצעק לחישה
שאעקור נטוע
שאנטע עקירה 
שאפריח את השממה 
והיא אותי. 

שממתי. 

מוקדש לכל המתסכלים למינהם*