בדרך כלל נהוג לברך בברכת "מזל טוב" הולדת תינוק. הולדת אתר "דרך המילים", הבייבי של גלי צבי ויס, זכה במקום בברכות, בקיטונות רותחין.
סימני הסערה שהסעירה את האינטרנט כשנולד האתר, עדיין ניכרים היטב בגוון קולה ועיניה של גלי למרות שחלפו כבר חמש שנים מאז.
"כאוהבת מילים רציתי לגבש קבוצת אנשים אוהבי מילים כמוני. בעיני האתר הזה הוא זעיר אנפין של עם ישראל. יש כאן הכל מכל וכל: שמאלנים, ימניים, דתיים, כופרים ועוד. מארג מגוון ואנושי בלתי ניתן לתיאור. כל הכותבים השונים על מגוון סוגי הכתיבה שלהם מתרכזים באתר. יש בו שירים, סיפורים, דעות ועוד. זהו מקום שכולם יכולים להביע באמצעותו את עצמם וליצור אינטראקציה עם חברים בעלי תחומי עניין דומים. לכן לא הבנתי מאיפה הגיעה המתקפה הזו". אומרת גלי בעיניים מעורפלות.
את הסערה יצרו כותבים מאתרים שונים שלא חסכו את שבט לשונם וקטלו במילים קשות את רמת הכותבים באתר של גלי. ולא זאת אף זאת, הם ירדו לפסים אישיים ולא פסחו גם על גלי עצמה, היא אויימה, הושמצה והוכפשה קשות. המתקפה פסקה רק בהתערבות עורך דינה של גלי.
את גלי צבי ויס, 45, תושבת הרצליה פיתוח, נשואה ואם, שעסקה ועוסקת בתחומים רבים שאתר דרך המילים הוא רק אחד מהם אך בהחלט מחזיק מקום של כבוד בין עיסוקיה, ראיינתי על שפת הבריכה בביתה שבהרצליה פיתוח, לרגל שני אירועים מרכזיים בחייה: מלאות חמש שנים ל"בייבי" שלה, אתר "דרך המילים", וערב צאת ספרה הרביעי "כמו שמים בינואר" לאור.
מה גרם למתקפה עלייך, קנאה מקצועית?
"לא יודעת אם לכנות את זה קנאה או סתם רוע מזוקק", אומרת גלי, "התחילו להיכנס לאתר שלי אנשים מאתרים אחרים שהביאו עמם רוח שלא הכרתי ולא ידעתי כלל על קיומה. מהמחוזות מהם הגיעו, לקטול בהינף יד יצירה של חבר לעט זו עוצמה. וכמה שהמגיב יותר עוקצני, הוא נחשב ליותר מבריק. הם הביאו עמם תככים, עקיצות הדדיות, אינטריגות ואווירה שהכהתה עד מאוד את החזון שראיתי למול עיני. לא הכרתי את הדברים האלה, ממש כפי שלא ידעתי על קיומם של האתרים האלה ולמדתי להכירם על בשרם של חבריי לאתר ועל בשרי שלי. אט אט רכשתי לעצמי כמה אויבים משום מה, ותמונתי התנוססה בעמודי אתר רכילות כלשהו עם כתובית מתחת שבלשון קצת יותר מעודנת אמרה, שגבר לא היה נוגע בי גם עם מקל כמה שאני דוחה. עוד נכתב שם, שהכותבים ב"דרך המילים" כותבים ברמה של ילדים ועוד קטילות שהסעירו כאן את הרוחות ואותי במיוחד".
נורא מעליב. מה עשית בנדון?
"נכון, מאוד נפגעתי. מתוך ה"אני מאמין" שלי – לתת לכל אדם יוצר בית כאן אצלנו באתר, נכנסתי לתוך סבך מפותל עוד יותר שהלך ונכרך סביב צווארי. הייתה זו מסכת איומים ומיילים שהבהירו לי מפורשות כי אם אתן לאדם כלשהו לכתוב כאן באתר אמשיך לראות את שמי מתנוסס באתרים שונים ועד לעיתונות. תמונתי המשיכה להתנוסס לצד הכפשות מפה עד להודעה חדשה, כולל פגיעות נוספות שאני מעדיפה לא לפרט כרגע. היו אלה חודשים קשים מאוד עבורי ועבור משפחתי, כשאיש מבני המשפחה לא הבין לשם מה אני צריכה את האתר הזה בכלל והמליצו לי בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים - לסגרו וחסל. אבל אני התעקשתי להמשיך ועמוס, בעלי, שלח אותי לבסוף לעורך דין, רק הוא הצליח בשיחות טלפון ובמכתב רשמי בנוסף, לשים קץ מיידי להשתלחויות משולחות הרסן האלה".
שבריריותה של גלי מודגשת כשהיא מוחה דמעה מעינה. הרושם שהיא מותירה מהווה אנטיתיזה לחוזק הנפשי הנדרש להתמודדות והישרדות מול קשיים מהסוג שעברה.
אין ספק שצריך תעצומות נפש להתמודד עם מה שעבר עליך. ספרי לי איך נולד האתר?
"האתר נולד בעקבות בקשת הקהל. תלמידי סדנאות הכתיבה הראשונים שלי ביקשו ממני למצוא דרך לשמר את הקשר בינינו גם לאחר סיום הסדנא. כיום יש לי סדנאות המשך ועוד המשך ועוד ועוד, עד אינסוף. אך בעבר היה בידי חומר רק לשתי סדנאות בלבד ומשאלה הסתיימו החלו לזלוג מעיני תלמידיי הדמעות, כמטאפורה כמובן.
"ידיד משפחה בנה עבורי את האתר בוורסיה הראשונית והבוסרית שלו. זו הייתה גרסה מאוד מסורבלת: אנשים שלחו אלי טקסטים למייל, אני הייתי שולחת אליו ובזמנו החופשי, שהיה מאוד מצומצם, הוא הכניס את היצירות עבור הכותבים אחת לשבוע, אם היה חרוץ במיוחד באותה עת. למרות זאת, חברי הסדנא שמחו עד מאוד, הייתה אינטראקציה בין האנשים, תגובות ושיח על הכתוב.
"באותה עת היינו בטוחים כולנו שהמצאנו את הגלגל ופעלנו בריק מוחלט ללא כל ידיעה שיש עוד אתרים שכאלה במדינה. כשאני כותבת בלשון רבים כמו: היינו, המצאנו וכו', אני מתכוונת לקבוצה של כעשרים משתתפים אולי פחות. זה היה מספר החברים ב'דרך המילים' לפני כחמש שנים.
"אט אט, באורח פלא, כשחזון גדול מרחף למול עיני, לאפשר לכל אדם כותב לפרסם את יצירותיו, צמח ופרח האתר הזה וכיום הוא הגדול ביותר והדינמי ביותר בתחומו. קסם שמפעים אותי בכל פעם מחדש.
"באותה תקופה גם קלטתי כי האתר לא יכול להמשיך לפעול בדרך הפרימיטיבית בה עבד ופניתי לחברת נאוטפורטק – (מדיה U4 בשמה הקודם. א.מ.). הם בנו עבורי אתר על פי הנחיות שניתנו להם מראש. אתר ידידותי למשתמש, עם תגובות חשופות ונראות לעין, כאותה פתיחות המאפיינת את רוח האתר.
"אומרים כי דרך ארץ קודמת לתורה, ואני מוסיפה ואומרת: גם להשכלה, לכישרון, לממון, ליופי חיצוני ולכל דבר אחר. משום כך, כשאני פוגשת דרך ארץ אני נפעמת. זה מה שיש כאן. אנחנו יצרנו פה בכוחות משותפים גשר אנושי שאין שני לו. זהו מקום מפגש שבו האדם והמילה מצטלבים."
איך אישה בורחת מקשיי האתר?
גלי צוחקת ולאחר אתנחתא קלה ממשיכה:
"כותבת ספרים. בימים אלה עומד לצאת לאור ספרי הרביעי, בהוצאת זמורה-ביתן, 'כמו שמים בינואר'."
על מה הספר?
"הוא על הגבול שבין המציאות לדמיון. כמו השקר הבנוי על בסיסה של אמת כלשהי, כך אובדן השפיות. אחד מסימני הזיהוי של השקר הוא ריבוי העובדות ותיאור הפרטים הקטנים. שהרי לאדם דובר אמת, די במשפט קצר האומר: "הייתי שם" וזהו. השקרן לעומתו פורט את המציאות הבדויה לפרוטות הלקוחות מעולם המציאות המוצקה, במטרה להסוות את השקר שבדה מליבו".
הרעיון לספר נולד בטיול משפחתי לחו"ל כשישבתי ליד בני האמצעי בשייט על הסיינה וחשבתי על חייו האפורים של הבחור הצעיר שקרא ללא הרף: 'מימינכם הלובר, משמאלכם מגדל אייפל' וכדומה. אז אמרתי לברק שאכתוב פעם ספר או תסריט על אדם שחייו אפורים ושבלוניים היוצא למסע שבדמיון בכל תחנה שהסירה עוצרת לרגע. התחלתי לכתוב ספר על הבחור הזה, אך די מהר הבנתי שאני חייבת לגור תקופת מה בפאריס כדי להצליח לכתוב ספר שכזה. לאחר כשנה החלטתי להעביר את אותו רעיון למציאות ישראלית. אל מאבטח אפרורי, לכאורה, בקניון, תוך שאני נסחפת אל הצצה בתיקים של אנשים ובמציאות החברתית כאן בארץ. ומורדוך, גיבור הספר, אכן יוצא למסעות 'הצלה' שבדמיון. בספר זה אני משלבת מחאה חברתית עם דמות המהלכת על קו התפר שבין דמיון למציאות".
נשמע מרתק. האם יש מכנה משותף בין ספרייך הקודמים לספרך החדש?
"אפשר להגיד שספרי נוגעים לנפש האדם. גם שלושת ספרי הקודמים קשורים במידה כזו או אחרת לנפש האדם".
עוסקת בפסיכולוגיה?
"לא בדיוק, אבל למדתי ביבליותרפיה ופילוספיה ואף עסקתי בכך ובספריי אני מביאה את זה לידי ביטוי".
במה עוסקים ספרייך הקודמים?
"ספר הביכורים שלי, 'בבואה', נכתב בעקבות סיפור של חברה שעמדה בפני גירושין וטענה שבעלה אינו מעריך אותה. תהיתי כיצד היא ראתה זאת ואני ראיתי תמונה אחרת לחלוטין בזוגיות ביניהם. באקראי ובמקביל קראתי את המשפט על שלוש בבואות המרכיבות את הדימוי העצמי של האדם. האחת, כפי שהוא רואה את עצמו, השנייה, איך שאנשים רואים אותו והשלישית היא... האמת. כך נולד סיפורה של מרתה שבחרה בתום התהליך לראות את בבואתה בעצמה וליצור לעצמה עתיד אחר כציירת נחשבת.
"בספרי 'שושן צחור' נשזרו כמה דברים יחד. היה זה משפט על האינסוף שקראתי בספר פילוסופיה של הפילוסוף לייבניץ, שחזרתי לעלעל בו לאחר שנים שלא נגעתי בו, מאז לימודיי באוניברסיטה. לצד זה עברנו בבית תקופה קשה עם גסיסתו של חבר יקר שלנו. בהעדר מקום ראוי לשכנו, שיכנו אותו בבית אבות בראשון לציון. כל ביקור אצלו היה לי קשה מנשוא, וכך נולדו בי הרהורים על החיים ועל המוות. כך נוצרו שתי העלילות המקבילות. מחד סיפורה של מימי, גיבורת הספר, מתמטיקאית בתחום האינסוף המתקשר אל פילוסופיית חייה, ומנגד - סיפורה של רינה מנהלת בית האבות. סופיות, אינסוף, חיים ומוות.
"הספר 'צלילות הערפל' - גם הוא נולד משני אירועים שונים. אופוריית השלום שהתנפצה כאן בארץ עם רצח רבין וכן שני משפטים של אלברט אינשטיין שקראתי בסמוך לתקופה זו. האחד אומר: 'העולם לא יושמד מאלה שעושים רע, הוא יושמד מאלה שמסתכלים מהצד ומסרבים להתערב', והשני- 'אין לי מושג מה יהיה הנשק במלחמת העולם השלישית. אבל בטוח שאלה של הרביעית יהיו מקלות ואבנים'. מכאן יצאתי אל מלחמת העולם השלישית של מיה-גיבורת הספר ואל הניסוי הבלתי ייאמן שעשתה בבני אדם".
האם את מתכננת מראש על מה את עומדת לכתוב או שאת מתחילה לכתוב וזורמת עם הרעיון המתפתח?
"קיים טריגר מסוים המוביל אותי לרעיון ולאחר שהדמויות שלי מצוירות היטב בדמיוני וגם בקלסר שלי, אני נישאת לאן שהן מובילות אותי. ובדרך כלל זה למחוזות עלומים ובלתי צפויים מראש."
קראתי את ספרך שושן צחור ונהניתי אך את שני ספרייך האחרים לא הצלחתי להשיג. מדוע?
"לצערי מאוד נדיר להשיגם. אולי בחנויות יד שנייה וללא ספק ניתן לשאול את שלושת ספריי ללא תשלום בספריות רבות ברחבי הארץ. זאת הבעיה של הוצאות קטנות, שאין בהן מנגנון מסודר דיו, בניגוד להוצאות גדולות."
מה דעתך על מכירת ספרים "לפי המשקל" כפי שזה קורה היום, ומה זה עושה לסופרת שבך?
"המילה היחידה העולה בי ובליווי צביטה גדולה בלב היא: זילות. אין מילה אחרת לתאר את המצב בעמנו, עם הספר הידוע. כתיבתי משולה לג'וק אולי לחיידק. אני כותבת מדי יום ביומו מתוך הכרח קיומי כמעט ניתן לומר, כתוצאה ממשהו החבוי בתוכי, ללא כל קשר להצלחת הספר שלי ו/או להכנסה הכלכלית.
"הכתיבה היא אני ואם הספקות המשפחתיים לא הקהו בי את הלהט הזה, גם קריאת הרוכל: 'ספר בשקל!' לא תעשה זאת".
האם מי שמתפרנס מכתיבה יכול להרשות לעצמו מגורים בהרצליה פיתוח והסופרים סתם מתבכיינים על הרווח הזעום לכאורה מספריהם?
"ממש לא. סופרים חד משמעית מרוויחים רע מאוד מכתיבה. אני אמנם לא מתלוננת על גובה הרווחים שלי, בתקווה שאת לא ממס הכנסה", גלי צוחקת, "אך בוודאי שלא רק מזה בנינו את רמת החיים שלנו. עמוס, בעלי, הוא אדם מאוד מוכשר בתחומו, לכל מה שהגיע, הגיע בעשר אצבעותיו ובעזרת כישוריו.
"אני מעבירה סדנאות לכתיבה ומרוויחה יפה לטעמי ונהנית עד מאוד מעבודה זו. בנוסף, אני גאה בפרויקט הנוסף שלי: 'לגעת במילים', במסגרתו אני מראיינת סופרים ויוצרים בתחום הכתיבה, שגם ממנו יש לי הכנסה שאינה מביישת אף מראיין מקצועי.
"וכמובן, גם ממכירת ספריי הרווחתי לא רע, אולי לא כמו מנדלי מוכר ספרים, אבל אין לי תלונות. אני יודעת כי עוד ארוכה דרכי, ובסך הכל, כל חיי הם מאמץ אחד גדול. אף דלת לא נפערה בפניי למשמע קריאתי: 'סמסם הפתח!' אך לי אין כל בעיה עם עבודה והתמדה. מיום שאני מכירה את עצמי אני עובדת ולא נחה לרגע".
האם מלבד כתיבת ספרים, את כותבת דברים נוספים?
"כתבתי כמה תסריטים בעבר, 'מסז'יסט צמרת' בכיכובו של דובי גל, 'עדות מאונס' עם ענת עצמון, כתבתי לסדרות 'פליק פלאק' עם מיכל צפיר, 'נתן וחנן' עם נתן נתנזון וחנן גולדבלט, סדרה דוקומנטרית על תאונות דרכים, וכן סרטים דוקומנטריים רבים, סרטי תדמית וסרטי פרסומת. סרט התדמית של ל'בית נועם' אף זכה בפרס בסינמטק."
ומה את עושה כשאינך כותבת או מנהלת את האתר?
"בזמני הפנוי אני מתנדבת. לפני כארבע שנים פנו אלי מארגון משפחות נרצחים ונרצחות באופן מקרי, כדי שאעביר עבורם סדנא בנושא ביבליותרפיה בהתנדבות. לא ידעתי דבר וחצי דבר על הארגון הזה, ובאתי 'טאבולה ראסה' לפגישה הראשונה עם חומר מוכן. המפגש הראשון היה קשה לי במיוחד-הכרתי את האנשים, את כאבם והם חדרו לליבי. לאחר המפגש יצאתי שטופת דמעות ולא ידעתי אם אוכל להמשיך. אך איכשהו אספתי את עצמי והגעתי גם לפגישה השנייה עם חומר מוכן. ואז התאהבתי. הם חדרו לליבי. הסדנא לא הצליחה במיוחד, היה לחברים קשה מאוד לבטא עצמם בכתב וגם להתייחס לכתבים שהבאתי. אך הייתה שם אהבה. לאחר זמן מה זכיתי בתואר כבוד שאני מקווה לעמוד מאחוריו: 'ראש חוג הידידים של הארגון'.
"מעת לעת הצלחתי להשיג תרומות עבור הארגון החשוב הזה, ועתה אני עושה עבורם סרט תדמית לנוער. כל מפגש איתם הוא חוויה רגשית עבורי. אני מתכננת בקרוב להרים ערב התרמה גדול.
"מעבר לאהבתי לאנשים אלה, אני חושבת שזהו אחד הנושאים החשובים במדינה. רצח 'סתם' עלול לקרות לכל אחד, האלימות מתפשטת כאן כמגיפה שחייבים לעצור אותה. וטוב רגע אחד קודם. לתרומות ולהתנדבות בכל תחום: 050-7800892"
גלי מסכמת: "אני אוהבת להציב לעצמי מטרות, תוך שאיפה להנות גם מהדרך ואני נהנית ממנה מאוד. זכיתי שהתחביב שלי הוא העיסוק שלי, לכן כל יום של כתיבה, הוראה ותגובות באתר – הוא יום מהנה ביותר עבורי. עדיין יש לי מטרות כאמור, והבאה שבהן היא להגיע להכרה כסופרת נחשבת, ליצור את רב המכר הבא וגם פרסים לא יכולים להזיק".
