מילדה לאישה

ילדה קטנה, לבד, מול העולם.

מתמודדת עם החיים, בתמימות, זכה וטוהר.

החיים מחזירים לעומתה, חבטה.

נפגעת, מישירה מבט וקמה.

בסיבוב הבא, כבר לא ילדה.

נערה.

החיים יורים לעברה חץ, ארסי, חודר, שורף.

היא חזקה, ניצבת איתנה, מול כולם.

ממשיכה, נחושה ועיקשת,

בדרכה, על פני האדמה.

כבר לא נערה תמימה, יודעת משהו על החיים,

אישה בהתהוות.

מבולבלת, תוהה, פוערת עיניה ומביטה במצוקה,

עזרה!!!

ושוב חבטה, מהפינה הרחוקה, של מגרש חייה,

פגיעה חזיתית.

מדוע לא התכופפה?

מדוע לא ניסתה להגן על עצמה?

סופגת מכה מתחת לחגורה.

בוכה בדומייה, אחר-כך צועקת, מוחה...

ושוב פוערת עיניה, אך ללא התמימות!

הנה התבגרה, כבר אין לה ברירה.

היא אישה, היא אימא, היא אשת איש, 

.אך לנצח, ילדה, הכלואה בגוף בשל 

מתכנסת פנימה, אך לא מפנימה... 

ושוב, חבטה ישירה לפרצוף,

בין העיניים, בחיבור של האף והמצח... צומת דרכים.

מזדעזעת, אך רק לרגע קט.

מתאוששת, אוספת את עצמה,

נחושה,

במבט נוקב מרימה ומחזירה, בכל הכוח,

חבטה אדירה, ישירה ומדויקת, לחיים.