פגישה שכזאת.

ציפור קטנה לחשה לי
שאת כעת מחכה לי,
אבל אחרי שלחשה
עפה כלא הייתה,
רק השאירה נוצה
על אדן חלוני,
אז שאלתי את עצמי
האם זה בשבילי?
למה מְחַכָּה לפגישה
אחרי למעלה משנה,
האם נוכחה לדעת
שבלעדי זה לא חיים?
קמתי לאט מהכורסא
כדי לקחת את הנוצה,
אך הנוצה משכה אותי
באופן מאד כוחני,
יחד עפנו לשמיים
ועל גבי כנפיים,
אחרי טיסה ארוכה
לפתע עצרה ולי לחשה:
"הנה היא, קח אותה
הרי יש לכם פגישה."
והנוצה עפה עם הרוח
ואני מעייפות ישבתי לנוח.

לאט הבטתי סביבי
ונוכחתי שאני יחידי
בשדה שכולו פרחים,
של מראות נפלאים,
התקדמתי בצעדים
איטיים וזהירים
לא לעשות רעשים,
שמא יש אויבים
שאולי מסתתרים.
לפתע מבין העצים
הופיעה היא בכבודה,
כן, זו שלי שמחכה.
יפה מתמיד נראתה
משהו בה מאד השתנה,
אותי מיד מזמינה
לבוא לשבת לידה,
היכן אני טרם יודע
אבל במהרה קובע
שהכל מסביבי יפה
ונשארתי פעור פה,
נשימתי התקצרה
עד שהעזתי לשאלה:
"מה כאן, לאן הגעתי?"
והיא בחיוך ענתה לי:
"אתה איתי בגיהנום."

דמי קפא במקום
בכל גופי גלי חום,
לא הבנתי הסיבה
למה הזמינה הפגישה
כאן בגיהנום הנורא,
ואז פתחה וסיפרה:
"מאז שעזבת אותי,
מאז שחייתי לבדי,
לא ידעתי יום מאושר,

יום-יום חיכיתי למחר
שאולי תשוב לחיקי,
ששוב תאהב אותי,
אבל אתה נעלמת,
אבל אתה התעלמת,
וכך עברה השנה
ודבר לא נשתנה.
לא חזרה האהבה,
חייתי רק באכזבה,
חליתי וללא עזרה
ומרוב צער וקינה,
עזבה אותי הנשמה

ומיד אותי לקחה
לגיהנום כגוויה,
וכאן למעלה בהכרה
החלטתי שזו מצווה
שנהיה ביחד בחזרה."

"כן, זו אני, אהובתך,
שהזמינה אותך לפגישה,
ולא הייתה לי ברירה
אז שלחתי לך נוצה
של ציפור קטנה,
זו שהניחה על חלונך
במטרה שתיקח אותך
אלי לכאן בחזרה,
ולהבא כדאי שתדע
שאין כוח חזק מאהבה
וכאן יחד נממשה,
לא השארתי לך ברירה
זהו עונש שמגיע לך
שעזבתני שנה שלמה,
בחולי וסבל נורא
ולא יכולתי לסלוח לך.
אבל כעת שנינו ביחד,
לא חשוב בגיהנום או מתחת,
כבר אין לך ברירה,
אולי תגיע למסקנה
שעדיפה איתי האהבה
מהאישה שעזבת אותה."

את זאת "האגדה",
שהינה אמת לאמיתה,
כתבתי לזכרה
של ידידה טובה,
שלה זה באמת קרה
שנפטרה אחרי שנה
מצער ואובדן אהבה.