לִפְתוֹחַ אֶת הַלֵּב

שָׁמַיִם זוֹהֲרִים

זוֹ תְּחִלָּתָהּ שֶׁל הַגְשָׁמָה.

וְזֶה הַנֵּס מָצָא דָּרְכּוֹ,

נִשָּׂא עִם הָרוּחַ הֲקַלָּה.

מָה שֶׁנִתָּן מִשָּׁמַיִם,

וַהֲרֵי הוּא לְטוֹבָה-

עָטוּף בְּחֶסֶד וּבִזְכוּת,

וּבְרַחֲמִים הַנִּתָּנִים מִלְּמַעְלָה,

עַד מְחִילָה אֵיתָנָה.

הַמִּלִּים אֵינָן בָּאוֹת בְּקַלּוּת,

כֹּה אֲרֻכָּה הַדֶּרֶךְ לְהַשִׂיגָן.

אַךְ כְּשֶׁהֵן מַגִּיעוֹת מִטּוֹהַר וּזְכוּת,

הֵן הַפֶּתַח לַטּוֹב שֶׁאֵינוֹ נִגְמַר,

וּתְרוּפָה לִכְאֵב וּפְגִיעָה.

הָאָרֶץ הִיא הַסְּלִיחָה,

וְהַשָּׁמַיִם הֵם מְחִילָה.

אִם נֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַחֲשִׁיבָה,

אֵין חֶשְׁבּוֹן וּנְטִירַה.

הַיּוֹם אֲנִי מָחָר אַתָּה,

כְּבְּדָל אֱנוֹשׁ לְדַקָּה.

יוֹם וְלַיְלָה נִפְגָּשִׁים-

בְּשָׁעוֹת מְדּוּדוֹת וּקְצוּבוֹת.

לוּ נִתָּן זְמַן בֵּין הַזְּמַנִּים,

לְהַסְפִּיק עוֹד דְּבָרִים-

וְגַם לְקַוּוֹת.

הַלֵּב לֹא מִסְתַּתֵּר-

בְּנִישׂוֹת חֲדָרָיו,

גָּלוּי וּפָתוּחַ לְכֻלָּם.

שָׁמַיִם וְאָרֶץ, גְּבוּל וְנָחֲלָה,

לְלֹא חֶשְׁבּוֹנוֹת וְתּוֹצָאָה.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי