מעפילה שקרית

רק רציתי לספר סיפור על עלילתה של מעפילה.
לא ראיתי את העתיד כמו שברא האדם הבודד,
עם זמזומים ורחשים, האדמה בולעת את עצמה שוב ושוב,
אותה ההזמנה שנשלחה כבר מקץ שנה.

אותה הזעקה שרציתי להשמיע, החניקה הכל,
הזעם לא עובר כשהתשוקה מתחילה להתעורר,
והנה אתה מולה, מול אותה מעפילה שקרית,
שהרקיע יצר לה כל טוב, במעדני גופה.

היא הפילה עצמה בכוונה תחילה, אל תוך זרועות אוהבות,
היא שנאה את הדמעות שהחלו לנזול במורד גופה החלק.
נפלה דממה שהעירה את כל היצרים, יצרי ילדות חסרי מעצורים.
החלוק הונח בזהירות על הנחל, ממנו הגיעה המעפילה אל הפסגה.