ונותרת כאריזה יפה שומרת...

מאבקך יומי לזכור ימיך,

אך אין,

יושבת אל מול הדף הריק,

רושמת מילותיך.

אך אינן הן, ואם יש עלומות,

ואין איש שותק.

קוראה את כתביך,

אך הוא מוחק,

ושוב נאלמת במבוכה,

אל מול הדף הריק,

גם כאב נעלם מעניך,

כי שוב, אינך יודעת מה פשרו של זה.

אך יש חיוך, ויש תקוה,

כי את היית סוערת ואת העולם סובבת.

את הדף הריק את במבוכה  מאיירת, רוקמת, וחורזת.

מחפשת שבילים,

אל מעמקי דפים נסתרים .

@כל הזכויות שמורות לכותבת