בבוא הסתיו

אֵין שִׁנּוּיִים, אֵין שְׂרִיטוֹת.

הַכֹּל רָץ מִסָּבִיב שָׁעוֹן,

הַכֹּל עוֹמֵד בַּמָקוֹם.

גֶּשֶׁם יָכֹל לְהַמְתִּין,

לְלֹא סְגִידָה מְיֻחֶדֶת לַשֶּׁמֶשׁ.

הַטִּפּוֹת אֵינָן מַשְׁמִינוֹת,

אֵינָן עֲשׂוּיוֹת יַהֲלוֹמִים.

גַּם כְּשֶׁמְּגָרֵד טִפָּה בַּאַף,

בְּבוֹא הַסְּתָו.

רוּחַ נְעִימָה גְּלוּיָה,

חוֹתֶכֶת שָׁמַיִם, חוֹתֶכֶת פְּרָחִים.

מוֹחֶקֶת שְׁאֵרִיּוֹת גַּאֲוָה.

אִישׁ אֶחָד קָשֶׁה כָּזֶה,

מִסְתַּפֵּק בְּבִּסְקווִיט בַּתֵה.

אִם נִרְצֶה שֶׁדְּבָרִים יִשְׁתַּנּוּ,

נִבְחַשׁ הֵיטֵב בַּקָפֶה.

נִסְתַּפֵּק בַּעֲנָוָה,

הַלֵּב הוּא גָּדוֹל, הָרְגָשׁוֹת עֲצוּמִים.

הַסּוּסִים יַמְשִׁיכוּ לִדְהוֹר,

הָאַהֲבָה תִּשָּׁאֵר.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי