רצועות

רצועות

פרסתי לרצועות את ההגיגים,

הפרדתי ברווחים שווים,

לָשְׁתִּי אותם אחד, אחד,

עיצבתי מהם צורות שונות

עד לבלי הכר.

דרכתי את החץ,

הראשון פגע אך לא פצע,

השני פגע ונעלם,

השלישי החטיא ונדם,

והשאר עוברים ליד

ודבר לא נד.

פרסתי לרצועות את השקט,

נשפתי בקצב אחיד,

שמעתי כל רצועה

מתנועעת כעשן ארובה,

צובעת את השמיים

בצבעים קודרים.

חיפשתי הכתוב

ולא מצאתי.

הרעשתי את השקט,

ערבלתי אותו

ושמעתי.

פרסתי את השנים,

את הימים והשעות,

הגעתי עד השניות.

חיפשתי מנהרות,

אולי אחת, שיש בה

פתח רחב, לעבור בה,

לחצות את ההר.

אולי לטפס מעלה

אל ראשו?

אל ליבו,

לגעת.

רחלי ג.

10.12

© כל הזכויות שמורות לרחלי ג.