סופים והתחלות סביב

סופים והתחלות סביב
מקיצים ברגעים של אירוניה משותפת
מתחייכים ומתדמעים קלות
הופכים ימים, לילות

לשטופי אור, לחשוכים כהפיכות חיוך
כשמוארים אתה והיא, כשאורכם בוהק, עצום, אישי לכם
האלומות מכם בוקעות ומלטפות ברוך
קצוות של מנהרות שרחוקות שנות אור

המתדמעים לא יתנחמו ואין ויכוח
מתוך עצמם יצאו בחזרה אל יום
קרני תוצרתכם ישובו אל צחוקכם כרוח
שמסובבת עולמות, שמערבלת את סופת ההתרגשות

ורגעים שייתפסו מכם על ידי עצב
יוסיפו לו ודאי, לא יגרעו ממנו
אלא אם כן ירחיק הרגע לכת
ובצבעוניות עזה יכריח לחייך

אתם לא שואפים לחלוק אורות ולנחם עצבות רוגעת
בכם זורח אושר מחדש ואלוהי
בהם רק מועקות מפוזרות, זרוקות בחדר
מתי זהב תוציאו, בזמנכם תקלו

כי לזריחות ולסופים אין סוף
אתם אולי מצאתם אור בלתי נדלה
אך היזכרו בעברכם המדמדם
ובצבצו בו גרגרי תקווה