פוסטים

מקום

בס״ד              למען שמו באהבה:)




זה עדיין לא בית וספק אם עתיד להיות, אבל הלב מתחיל לחזור אליי בעדינות, נוגע לא נוגע, בודק כמה אהיה מוכנה להקריב בשבילו. ממש כמו הגלים המתנפצים אל החוף ושבים חזרה אל הים הסוער רק כדי לשוב ולכבוש עוד גרגירי חול זהוב שכמו נועדו להעטף במי הים הקרירים.

אני מוצאת את עצמי שוקעת בנוסטלגיות רק בכדי שאתעורר למציאות רבת פוטנציאל למימוש אמיץ. 
והפעם אני משום מה לא מחכה לאור שבקצה המנהרה.
 סופסוף אני לא מחכה לו.
אני נאספת לתוכי ומוצאת את כל כוחות החיים שדחסתי לתוך קופסאות מאובקות ופשוט ממשיכה
לחלום, 
לגדול 
ולנשום אותך במקום שלי.
וכמה חיכיתי למצוא את המקום שלי.
למצוא אותך איתי שם.

תגובות