עולם של קטנים
שמי דוקי, אני גר עם שלושים חברים בעיר ששמם בנוס והגובה שלי 15
ס"מ.
בעיר שלנו, הרחובות הם צרים, ועומדות ברחובות שורות של בתים קטנים.
הבית הכי גבוה, הוא מגדל בן שלוש קומות ובמגדל הזה עובד זוקי
שהוא אחראי על כול המסים חשמל, מים וגז. זוקיה תמיד לוקח
מאנשים קצת יותר ממה שכתוב להם בחשבון. המגדל נמצא בקצה העיר ברחוב
"שמנת".
המגדל הזה הכי מפואר, הוא עשוי כולו מיהלומים, למעט קיר אחד שעשוי
כולו משוקולד.
יש לי עוד ארבעה חברים שאיתם אני הכי בקשר. שמותיהם: פיק, פריק, ניק ותיק.
יש עוד עשרים ושישה אנשים שגרים בעיר, אבל איתם אנחנו לא בקשר של ממש.
אני וארבעת חבריי הקמנו קבוצה קטנה נגד אלימות בעירנו, עליה אספר בהמשך.
אני ממשיך עוד לספר על עירנו. יש לנו בית קפה קטן עם שולחנות ורודים
וכסאות חומים. אנחנו כמעט כול ערב נפגשים בו ומדברים על החיים ועל זוקיה
המעצבן הזה.
אני כנהוג הולך לדוכן ולוקח
לנו אוכל, הדוכן הוא של בית הקפה איפה שבדרך כלל עומדים המוכרים.
הדוכן נראה כמו פלטה שטוחה שמונחת על הרצפה והמוכרים יושבים ישיבה
מזרחית.
אני בא אל הדוכן, מתכופף, לוקח את המגש הקטן שלי ואחר כך אני יושב
בשולחן.
בבית הקפה יש מלא אנשים חוץ מאיתנו שגם הם יושבים בשולחנות שלהם
ומדברים על חדשות שקראו בעיתונים. בעיתונים כתוב על זה שיצאה בעיר שלנו מכונית
מרחפת, שיותר לא צריך לעמוד בפקקים ופשוט כשאתה יושב בתוך המכונית ורואה מתי שיש
עומס בדרכים אתה לוחץ על כפתור. המכונית מעלה אותך למעלה לשמיים וכעבור שנייה
המכונית שלך תרד לאדמה וישר תעמוד במקום שאתה צריך להגיע אליו. תיק ניסה את זה
ואמר שזה מגניב.
כתוב בעיתונים שלנו בדרך כלל רק דברים טובים, לא כתוב על פשע או על
גנבות.
העיתונים שלנו בגודל של דפים שמקופלים לשניים כדי שיהיה נוח לאנשים
לקרוא בהם. אני הכי גדול בין כולם בעיר שלנו. רוב האנשים פה גובהם הוא 9 סנטימטר
וכמו שאמרתי לכם גובהי הוא 15 סנטימטר. עוד יש לנו בעיר שלושה מפעלים, אחד לרהיטים
ובמפעל הזה עובד שמדקי שהוא תמיד עושה את עבודתו בנאמנות.
במפעל הזה עושים מיטות, ספות ומטבחים. עושים את הרהיטים במפעל ממש
במידות קטנות כמו צעצועים, כדי שיהיו מתאימים לאנשים שחיים בעיר הזאת. במפעל השני
עושים שטרות כסף השטרות שלנו נקראות "פינו". במפעל הזה עובדת אגש שהיא
אחראית על מכונה שמייצרת כסף.
פעם אחת דוקי בא למפעל הזה לבקש כסף מאגש. אגש אמרה לדוקי "מה
אתה בא ומבקש ממני כסף הרי גם ככה יודעים כולם בעיר שאתה גונב לעצמך כסף מהמיסים של
אנשים".
דוקי שמע את זה שאגש יודעת שהוא גונב, הוא ברח משם ויותר לא בא למפעל.
דוקי עדיין גונב כסף מהאנשים
אבל הוא עושה את זה יותר בשקט שהאנשים לא ידעו.
במפעל השלישי מייצרים בתים מקרטון. הבתים שלנו באים מוכנים
מהמפעל, הם נראים כמו קופסאות עם חלונות. כמובן אלו בתים קטנים, אנחנו
חורשים רק את האדמה והמנוף שם את הבית במקום.
האנשים עובדים במפעלים האלו משעה 8:00 עד 15:00, ואחר כך הם נחים עד
למחרת.
אבל יש בעיה, בעירנו מסתובב אדם ענק, והוא רוצה לתקוף את העיר שלנו.
שמו יינו, הוא פשוט ענק ושמן, יש לו עיניים שחורות ושיער ארוך שמגיע
עד הרצפה.
יינו לובש מכנס כתום עבה וחולצה ירוקה מלוכלכת. עוד דבר שיש לו זו רגל
ענקית שכול אצבע שלו נראית כמו נמלה ענקית אחת שיכולה להרוס את עירנו. יינו כבר
פעם דרך על החלק הצפוני של עירנו. היו חלקים שנפגעו ושנראו אחרי הדריכה שלו כמו פאזל
ענק שפוזר לחלקים וחלונות ודלתות עפו לכול כיוון. אפילו יש שני אנשים שמתו בעירנו,
שמותיהם היו טוקי ושרנה. זה היה לפני שלושה חודשים.
ביום שני אני והחבורה שלי שמענו בטלוויזיה בחדשות, שהאדם הענק רוצה
להגיע שוב לאזור שלנו ביום שישי הקרוב. היום זה יום שלישי ומחר אני והחבורה שלי
נפגשים בערב בשעה 18:00, לדבר על העניין שהאדם הענק מגיע, לראות מה אנחנו עושים כדי
לגרש אותו ולא לתת לו לדרוך עלינו. אנחנו נפגשים בפארק שלנו, יש לנו בעיר פארק ממש
מיוחד. יש בפארק הזה עצים קטנים שעל כול אחד מהם גדל משהו אחר כמו ענבים, בננות, שזיפים,
מנגו ותפוחים. מתחת לעצים יש ספסלים מכוסים בבד צבעוני, ולידם עומדים שולחנות
עגולים, מרובעים ובעוד כול מיני צורות.
הגיע יום רביעי, אני באתי לפארק והחברים גם הגיעו. אמרתי להם "שלום
חבריי באתי למקום הזה לדבר על האדם הענק איתכם" פיק אמר לנו "כן שמעתי
עליו מסבתא שלי שהיא אמרה לי שמישהו מעיר "קג" עיר סמוכה לעירנו, דיבר
עם האדם הענק והאדם הענק אמר לו, שהוא יכול בקלות לדרוך על האנשים בעירנו, שזה
בשבילו שום דבר ושרגל אחת שלו תספיק בשביל שלושים איש, כי אנחנו דקים וקלים. בעצם
זה נכון, אנחנו שוקלים רק 5 ק"ג, אולי דוקי אתה קצת שוקל יותר מאיתנו".
פיק סיים לדבר. אז אמר תיק "זאת אומרת שאם האדם הענק ידרוך עלינו
אז הוא ימחק את עירנו מהאדמה לגמרי" תיק סיים לדבר. אני ניגבתי את הזיעה
מהמצח שלי. אז פריק אמר "נכון הוא דרך על החלק הצפוני ומתו רק שני אנשים
למזלנו" פריק סיים לדבר. אמר דוקי "טוב חבריי שמעתי את דעתכם בעניין. עוד
הפעם צריך לחשוב איך לא לגרום לאסון הזה לקרות, כי היום זה יום רביעי ובעוד יומיים
זה כבר יום שישי והוא יגיע. אז בואו שנייה נשתוק ונחשוב מה לעשות". אז כולנו
עמדנו דקה וחשבנו. אז אמרתי לחבריי שאני מנהיג הקבוצה שלנו ושולט עליהם, ובזמן
שעמדתי וחשבתי צץ לי רעיון.
הציפורים צייצו ברקע. אז חבריי שאלו אותי בבת אחת מה הרעיון שלי. אז
ניק התפרץ לדבריי ואמר לי "דוקי למה אנחנו רק ארבעה בקבוצה שלנו, יש את מר
גדי שהוא גר ברחוב "שמנון", והוא חזק ויש לו שרשרת ברזל גדולה. בקצה
השרשרת יש מלכודת מחוברת שנפתחת לשניים, והיא בגודל של הרגל שלו. אם הרגל שלו תיתפס
בעיגול הזה הוא ימות ישר כי יש במלכודת הזאת קצת חשמל. נגיד אתה ואני נעמוד ביום
שישי בשערי העיר שלנו ונחכה לענק שהוא יתקרב לעיר, אז נשלח את השרשרת והיא תתפוס
אותו" אמרתי לניק "אחי זה גאוני איך לא חשבנו על זה קודם. בואו כולנו
נלך למר גדי ונבקש ממנו את השרשרת. אז הלכנו למר גדי. הגענו לביתו של מר גדי ודפקנו
על הדלת שלו. הוא אמר לנו שלום. אני הסברתי לו את כול הבעיה עם הענק ובקשנו ממנו
את השרשרת.
הוא אמר לנו שהוא ייתן לנו בשמחה גדולה את השרשרת שיש בה מלכודת חשמל,
כי הוא בעלה של תוקי זאת שמתה לפני שלושה חודשים. גדי היה לבוש בחולצה שחורה כי
הוא באבל על אשתו שמתה.
האנשים בעיר שלנו לובשים רק שני צבעים, מתי שעצוב להם הם לובשים
חולצות בצבע שחור
ומתי ששמח להם הם לובשים חולצות בצבע חום.
גדי ישמח להרוג את הענק, לנקום באדם הענק על זה שהוא דרך על אשתו. אמרנו
תודה ויצאנו מביתו.
הגיע יום שישי בשעה שש בבוקר, אני וניק עמדנו בפתח העיר, חיכינו לו
חמש שעות וכעבור חמש שעות שמענו את הצעדים הענקים של ינו. זה היה סימן שהוא מגיע.
אז שמענו עוד יותר את הצעדים שלו וראינו את ראשו הענקי ואת הידיים המושלכות
לכול עבר.
הוא הרס בדרך עץ אחד, ואז הוא רואה אותנו ועוד יותר התקרב אלינו ואני
שלחתי את השרשרת החשמלית לעבר האדם הענק כדי ללכוד אותו בשרשרת.
אבל כשהענק ראה את המלכודת אז הוא התחיל לברוח ולצעוק "אתם איתי
ככה, רוצים שאני ימות בדרך הקלה שאתם תתפסו את הרגל שלי במלכודת וזהו סופי. לא ולא
אני עוד אראה לכם שאני אשמיד את עירכם, ואם לא עם הרגל שלי אז יש עוד דרכים איך
להשמיד אבל אני לא אספר לכם כלום." הענק הגביר את קצב הריצה שלו. אני וניק
רצנו גם מהר אחריו כי הוא רץ כל כך מהר. הגענו לרחוב "שמנת" ולאדם הענק
כבר לא היה כוח לרוץ. הוא נעצר ליד המגדל, תפס את המגדל ופירק אותו לשניים. אמרנו
לו "מה אתה עושה למגדל שלנו?". חלק אחד האדם הענק ניסה להשליך על ניק,
ואני בזמן שהענק כמעת פגע בניק התקרבתי ממש קרוב לענק והשלכתי את השרשרת עם
המלכודת והרגל נתפסה במלכודת.
הענק נפל, ולמזלי ניק כבר הספיק להתרחק מהענק והענק שכב על הארץ.
החלק של המגדל התגלגל מידו רחוק מאיתנו, ואני ניגשתי אל הענק וראיתי
שהוא מת.
אז ישר חזרנו לעיר עם ההודעה לתושבים שלנו, שתפסנו את הענק והוא מת.
בערב עשינו מסיבה, כולם זרקו עליי ועל ניק פרחים, שתינו יין, אכלנו
ושמחנו עד הבוקר.
כעבור כמה חודשים מינו אותי לראש ממשלה של העיר על זה שהרגתי את האדם הענק.
