הזרקור (93) עם ארי זקס

1-בעבר קראת לעצמך באתר "אז ישיר", מה משמעות הניק הזה, ומדוע בחרת לשנותו.

כשהתחלתי לכתוב, לא רציתי להיחשף. אני מניח שהרבה כותבים מרגישים כך. יש לי כמה קטעים אישיים מאד בין היצירות שלי, ולא הרגשתי בנח עם זה.

2-בדף היוצר שלך אתר כותב: "אוהב לחיות." מהי מהות החיים עבורך.

חיים הם אהבה,

חיים הם אמונה.

חיים הם

רגשות שעוטפים אותך חזק, מכל הכיוונים, מבחוץ ומבפנים, כשאתה עושה את מה שאתה באמת מיועד לעשות, מה שהנפש שלך מרגישה טוב אתו.

3-אתה מעיד על עצמך כי הינך שומר מצוות, מאמין ולא כופר. פרט.

גדלתי ביישוב קטן, דתי, ושמרן מאד באורח החיים שלו.

שמירת המצוות שלי, נבעה במקור מהרגשת חובה.

עם הזמן, הגעתי לאמונה יותר פנימית, ובמהלך השנים שמירת המצוות שלי אולי לא עלתה ברמה מבחינה מעשית, אולם מה שאני מקיים מגיע היום ממקום של אמונה יותר "אמתית", עד כמה שאני מצליח להיות אמתי עם עצמי. אני חושב שחלק מתהליך הצמיחה של כל אדם, הוא הליכה אל העולם הפנימי שלו, אל האמת שנמצאת עמוק בליבו של כל אחד ואחד. אני קורא לזה "נשמה".

4-מה מקומה של האמונה בחייך.

אני מניח שהקורא הממוצע כבר קלט שהאמונה תופסת מקום נכבד מחיי.

אני מאמין שהאלוקים ברא את העולם, וכי התורה הזו היא רלוונטית למאה ה21 לפחות כמו שהייתה במאה ה 11 לפני הספירה, מועד בו ירדה התורה לעולם.

אני מאמין שאלוקים ברא את העולם כדי לעשות טוב. לא בהכרח אותו ה"טוב" שאנו מגדירים, אבל בהכרח "טוב".

אני מאמין שיש גבול להגיון שלי, ושם מקומה של האמונה, של הרגש, וזה הוא מקומה של היצירה.

5-האדם מחפש משמעות – כך זה בעידן המודרני. מהי המשמעות הזו בשבילך?

"האדם מחפש משמעות" זה שם של ספר. ושל תיאוריה. אני מעדיף את המילה "ייעוד" על פני "משמעות". הייעוד שלי הוא ... לא יודע בדיוק. אני עוד מחפש.

מה באמת אני אמור לעשות בעולם? שאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו, לא רק עד גיל 30 !

אני משתדל, לקלף את כל הקליפות, לגלות את הגרעין של האמת הפנימית שלי, ולמצוא אותה.

האמת היא שזה מאד קשה. החיפוש מתבטא בעיקר בשאיפה. בדקות המעטות שבהם אדם יושב עם עצמו, כמו בתפילה, באינטימיות עם בן הזוג, בלמידה, הקשבה, מדיטציה, או בכל תהליך רוחני אחר (כמו גם עכשיו, בשעת האיון הזה) בזמנים הנדירים האלו, מתבטאת הנשמה, שהיא החלק היותר "גבוה" בנפש האדם. השאיפה שלי היא להעריך ולהאריך ככל האפשר את זמן הביטוי הפנימי של הנשמה, בחיים שלי.

6-בין חלומותיך אתה חולם להיות סופר-כיצד אתה פועל למימוש חלום זה.

תמיד היה לי חלום לכתוב ספר שיתאר את קורות המשפחה שלי. סבא שברח בגיל צעיר מאד (13) מגורלו כרועה אווזים, על מנת ללמוד תורה. התחתן עם ביתו של ראש הישיבה, שנפטרה עם 4 ילדים, והתחתן עם אחותה הצעירה.

התחלתי בפועל לכתוב, בעקבות הרצאה שארגנת, של גל קוסטוריצה, על ספרה "לבד באוקיאנוס". כשראיתי איך היא הניפה בגאווה טבלה על דף אחד ואמרה "יש לי ספר", התחלתי להבין איך אני יכול לכתוב את הספר שלי.

תרשים זרימה כללי מאד של הספר – יש לי. לאט לאט אני כתבתי ראיונות ואפיון של הדמויות, וכמה קטעים מפה ומשם. עדיין הייתי רחוק מכתיבה בקצב רציני. אני עדיין זוכר את ההצעה שלך – "אם אתה באמת רוצה לכתוב אתה צריך להקדיש שעתיים כל יום כדי לכתוב"

כאמצעי עזר, קניתי את שני הספרים של ג'וליה קמרון "דרך האמן" ו"הזכות לכתוב".

קראתי אותם,

אפילו מילאתי "דפי בקר" 2-3 בקרים

ונשברתי.

הפסקתי לכתוב לתקופה של יותר משנה.

ואז (אני יודע שלא מקובל לכתוב "ואז" אבל זה מה שמתאים פה) בקר אחד אשתי הציע לי לעבור תהליך של קואצ'ינג.

הסכמתי, למרות המודעות ה"גבוהה" שלי, ולמרות שאני, בלי הסמכה, נותן עצות ומלווה תהליכים אצל כמה וכמה אנשים.

במסגרת התהליך הזה, נחשפתי לתובנות שלא כאן המקום לפרט, אולם התהליך עזר לי מאד ונתן לי דחיפה רצינית קדימה. בעזרת ה' עד סוף השנה יהיה לי כתב יד.

7-ובינתיים אתה כותב יותר שירה מפרוזה, הכיצד?

זה מה שיוצא. אני לא רב עם היצירות שלי כל כך. נותן להם להתבטא. משתדל יותר ליצור בדרך ה"קלה" (ראה לינק)

http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=85053

8-היכן אתה מוצא עצמך יותר-בכתיבת הפרוזה או השירה.

האמת שבשירה. אני מאד אוהב לשחק במילים, למצוא חרוזים ולשבץ סתירות לוגיות בתוך שיר. אני מאוהב במסתורין של מילים בשורות קצרות, שניתן להבין אותם בשבעים פנים.

9-מיהו הסופר האהוב עליך ביותר?

שאלה קשה למי שבכיתה ז' סיים את הספרייה של בית הספר, ועדיין קורא כל מה שנכנס הביתה, כולל ספרי "בנות".

אני מתחבר לפול אוסטר, יש לו הברקות שנונות, ליכולת להביא בספר שלו עלילה ריאלית ביותר עם מצבים מחוץ לכל הגיון, שממחישים לנו עד כמה טבע האדם אינו ניתן לחיזוי.

10-מיהו המשורר הנערץ עליך?

אני לא בעניין של הערצה.

אבל תהילים הוא ללא ספק ספר שירה ללא תחתית. ניתן לנבור בו בלי סוף. בכל פעם שתחשבו על משהו, בעיה קשה שמטרידה בחיים, כאב גדול או אושר עז – תפתחו תהילים באופן אקראי, ותמצאו את הרגש שנמצא בתוככם פנימה – כתוב במילות דוד המלך.

יש לי ספר של זלדה ליד המיטה. וויסלובה שמבורסקה כבשה את ליבי.

11-איך שיר נולד אצלך, ומהם מקורות ההשראה שלך.

כמו רוב אלו שכותבים "מילים בשורות קצרות", כמו שמכנה את השירה המשורר יונדב קפלון, אנחנו לא יכולים באמת לדעת איך בדיוק. יש אולי מושגים כללים. וודאי שאצלי המקורות היהודיים – בעיקר התנ"ך, אולם גם סידור התפילות, המשניות והמדרשים, מהווים חלק ניכר מהמקורות שלי. השראה יכולה להיוולד ממילה שנשמעת ברחוב, ממושג בחדשות ("ועיקרן תחילה" למשל, תחשבו על צירוף המילים ולאן הוא יכול להוביל אותנו), מתמונה שנחרטת בזיכרון. מה שקורה הוא שמשהו תופס אותך, ולא מרפה מהמחשבה. בדרך כלל לוקח זמן עד שמשהו מבשיל לשיר, או טיוטה של שיר, ולאט לאט הוא מתעצב ליצירה.

יש גם שירים שנולדים בשנייה, מתוך הבנה ש"על זה צריך לכתוב". לפעמים אפילו אני מתחיל לכתוב בלי לדעת מה הרעיון ומה המשמעות! רק לאחר כמה שורות, ולפעמים במילה האחרונה, אני מבין מה השיר בא להביע.

12-ספר לנו על עצמך, קורותיך.

נולדתי בקיבוץ שעלבים – קיבוץ דתי, המשתייך ל"פועלי אגודת ישראל". בגיל 5 למדתי לקרוא, לבד, ואי חושב שההתפעלות של הסביבה הביאה אותי לאהוב מאד את המילה הכתובה. מילדותי הייתי קורא "כל מה שזז", כולל עיתונים זרוקים על הרצפה. למדתי במסגרות דתיות לאומיות (ישיבה תיכונית, ישיבת הסדר). נשוי + 3 ילדים. עובד ברכש אסטרטגי בחברת תקשורת.

לא התעסקתי בכתיבה יצירתית עד לפי כ 10 שנים, כשהגעתי לסדנה של יונדב קפלון

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%91_%D7%A7%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%9F

יונדב פתח לי את הדלת לעולם היצירה, ומשם אני ממשיך.

13-האם האהבה בעיניך היא לא לגרום צער לבן/בת הזוג. (בעקבות שירך: "בלי צער").

וודאי שאהבה היא הרבה יותר מזה. הזוגיות שלי משמעותית ביותר בחיי. לדעתי האהבה היא חלק אינטגראלי מהחיים שלנו, ומשולבת בכל ממד של חיינו עלי אדמות. השיר הזה נכתב אחרי שהרגשתי שגרמתי לאשתי כאב. שיר יכול, ומותר לו, להביע רק רגש אחד, פשוט, מופשט מכל הצדדים האחרים של החיים, שגם הם חשובים. אבל לשיר, שלא כמו החיים, מותר לפעמים להשמיע קול צלול אחד של רגש, בתוך מערבולת הרגשות המרכיבה את בני הדם.

14-מהם שירי SMS.

ביהדות, תפקידה של תפילת מנחה, הנאמרת בצהרי היום, הוא "לשבור" את העיסוק בעבודה, בטרדות היום יומית, ולהקדיש זמן קצר (כ 10-15 דקות) ולהפנות את תשומת הלב לדברים החשובים באמת. המנהג שלי, לכתוב לאשתי SMSONG   קצר, בדרך לעבודה, או תוך כדי יום עבודה, הוא כמו התפילה הקצרה הזו. כמה דקות להיזכר בעובדה, שיש לי בת זוג, אתה אני יכול לחלוק את הכול, ואתה אני רוצה להיות.

15-בשירך: "גוש חוסם", אתה מתאר את הכמיהה למילה הכתובה, לצד הפחד מן הכתיבה. איך דרים שני אלה יחדיו?

הם לא! אני מת לכתוב, מתיישב מול המחשב, ואז פשוט מתמלא חרדה. קשה לי להבין מאיפה זה בא, דיברתי על זה עם לא מעט אנשים, קראתי על זה, אבל עדיין, למרות שבהגיון אני ממש יכול להגיש על זה עבודה סמינריונית, עדיין אני לא קולט, בלב, למה יש לי את הפחד הזה.

הפחד לעשות את מה שאני אוהב, הפחד להצליח, נמצא כמעט אצל כל אחד מאתנו. כמו הפחד מכשלון. (המקור הוא זהה – הפחד שלא לעמוד בציפיות). האפשרות היחידה להתגבר על פחד כזה – היא להתגבר עליו שוב ושוב, כלומר – פשוט לכתוב.

16-התום והרוע האנושי, חיפוש התקווה-כמו בימי המבול כך אתה. התייחס לשירך: "כקול העורב."

אם שמת לב, זה השיר הראשון שלי באתר. התקווה שמישהו ישמע את קול העורב שלי – כידוע לא הקול הכי ערב בעולם, ויימצא בו משהו יפה, משהו שניתן להיעזר בו, להרגיש דרכו, זו התקווה שלי בשיר הזה. אני חייב לציין שאני זוכר שהשיר הזה נכתב אולי ב 30 דקות, כי רציתי לפרסם משהו באתר, וידעתי שאם לא אכתוב עכשיו – לא אחזור ואכתוב פה. שמח על הבחירה.

יש כאן גם השוואה בין האביב (אביב ינווה – ביאליק) ובין המבול, כי ההרגשה שלי היא שסביב כולם "פורחים", בתוך השממון המטריאליסטי שהעולם שלנו שקוע בו, לכולם טוב, ורק אני מרגיש כמו במדבר, או במבול. האתר הזה מתייחד בפרגון ובאהבה שמציפים כל שיר. זה לא בדיוק מה שחיפשתי, אני רוצה יותר ביקורת, אבל פרגון נותן ממש הרגשה טובה.

17-החלום – מהו מבטא בעיניך.

אמת מודחקת, שאיפות גנוזות, שדים מתחת לשטיח. כולם ממתינים לשעת הכושר של טרום התעוררות, פורצים למערכת ההפעלה שלי כמו האקרים מנוסים, ומכריחים אותי להפסיק ולברוח מפניהם.

18-כתוב על הקו הדק שבין שפיות לא-שפיות. בידי מי המפתח לקבוע זאת?

אין שאלה. כולנו לא שפויים. יש סיפור ידוע של ר' נחמן מברסלב, על שני חכמים שגילו, כי כל מי שיאכל מהתבואה של השנה – ישתגע. אמר האחד לשני: "אבל אם רק אנחנו לא נאכל – כל השאר לא יבינו, ויחשבו שאנחנו אלו שהשתגענו, והם הנורמאלים". ענה לו חברו "אני מציע שגם אנחנו נאכל מהתבואה, אבל נסכים ביננו על סימן, כדי שכל פעם שנשתמש בו, ניזכר שאנחנו אכן משוגעים"...

אי אפשר להיות בעולם הזה בלי להשתגע. שאלת הנורמאליות היא שאלה שונה לחלוטין, בתחום הלבוש לדוגמא, ברחוב שינקין בקיץ מול רחוב גאולה בירושלים.

19-טבע האדם – מהו על פי תפיסתך.

כפול. אנו בנויים משני כוחות מנוגדים. עפר מן האדמה, ורוח חיים מאלוהים. השילוב בין השניים הוא היוצר את טבעו ה"לא נורמאלי" (עיין בתשובה לשאלה הקודמת) של האדם. יש לנו משיכה חזקה כלפי ה"שמים". אהבת הבורא, אהבת העולם כולו, הרצון להטיב עם כל מה שעל פני הכדור שלנו. מנגד, כוחות החיים חזקים מאתנו, היצרים חזקים מכל רצון ו/או צורך אחר מכיוון שבלי אוכל, שינה, מין, וכו' אין לנו קיום. מנגד, בלי הערך המוסף שלנו לעולם אין לנו זכות קיום. בין שני הכוונים הנוגדים האלו, ההכרח והייעוד, אנו מנסים לשרוד.

20-בחר 5 מיצירותיך האהובות עליך ביותר, ונמק מדוע בחרת דווקא בהן.

מכיוון שפרסמתי רק 8 יצירות באתר זה, המבחר די דל... למרות זאת אבחר 3 . ככלל לגבי היצירה שלי, אין ל אשליות שהיא מהליגות של היצירות שנשארות לאורך זמן, מכיוון שלא השקעתי מספיק זמן בלמידה ובליטוש היצירות, אולם אני מנסה, בשלב זה, להגיע כמה שיותר עמוק לתוך האמת הפנימית שלי, ולבטא את עצמי בצורה המדוייקת ביותר.