חזרה ליצירות
סיפורים

סיפור החמצה

נורית ליברמן | (23/12/2012 20:43) | 101 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
סיפור החמצה
 
היא הייתה מוכנה, עוד רגע יניף המנצח את שרביטו והתזמורת תתחיל לנגן את הפתיחה לאריה האחרונה של מאדם בטרפליי, האריה האהובה עליה ביותר. הרגע הגיע והתזמורת פתחה בנגינה. בתנועה קלה, כמעט בלתי מורגשת, הפנה המנצח את שרביטו אליה והיא החלה לשיר. אהבה גדולה מלאה אותה וקולה החל לעלות זח וצלול, השנים לא עמעמו אותו. ככל שהתקדם הסיפור הטרגי המשיך קולה לטפס ולעלות בעוצמה, מרעיד את הלב כמו רוח הפוגעת בפניו השלווים של אגם, מטלטלת את המים ויוצרת אדווה קלה המנצנצת באורה של השמש. היא שרה בעצמה אדירה, שרביטו של המנצח ניקב את האויר מולה - קולה השמיע את התיבה האחרונה. חיוך התגנב אל מאחרי עיניה היא נותרה חסרת נשימה. עמוק בפנים בתוך גופה התחוללה סערה, לבה הלם בפראות - לרגע אחד נפלא היא הייתה מאדם בטרפליי. התזמורת סיימה באחת את נגינתה, המנצח הניח את שרביטו על הדוכן ורק קולה נשאר מרחף ותלוי באויר. אילנה הניחה את שתי ידיה על חזה, הקהל דמם ולרגע ארוך אחד רק הדממה נשמעה. ואז פרץ גל מחיאות הכפיים שהרעיד את האולם, קריאות נרגשות של הוּרה, בראוו, MAGNIFICENT נשמעו מכל עבר. נברשות הבדולח הגדולות נרעדו ונטיפי הקריסטל השקופים צלצלו בקול עדין, מתמזגים עם שאגת קולו של הקהל. היא הרכינה ראשה, קדה קידה עמוקה וחיוך של הנאה הסתמן בזויות פיה... "העברנו לכם בשידור ישיר מקובנט גארדן בלונדון, את הקונצרט החגיגי לכבוד יום הולדתה של המלכה..." בקע קולו של הקריין ממקלט הטלוויזיה.
    ידיה של אילנה חפתו את שולי החלוק הורוד והדהוי, והדקו אותו אל החזה. היא צנחה אל תוך הכורסה, "זאת הייתה יכולה להיות אני שעומדת שם על הבמה" חשבה. לו רק אביה היה מאפשר לה ללמוד, אבל הוא לא שהה לתחנוניה. גם דבריו של המורה אליקים, שלימד אותם זמרה בבית הספר, לא עזרו. היא עדיין זוכרת אותו עומד מול אביה, "לבת שלך מר שמולביץ' יש קול של מלאכים," הוא אמר, "יש לה סופרן צלול כבדולח, זו מתנה נדירה, היא חייבת ללמוד פיתוח קול, היא תהיה זמרת אופרה גדולה." אביה נותר לשבת בכורסה וקולו היה עייף כשדחה את המורה אליקים, "הבת הזו שלי היא קוץ בתחת ולא מתנה. זמרת," אביה נחר בבוז, "תשכח מזה אדון מורה." אילנה ידעה שאביה רק מחכה שהיא תגדל קצת ותחליף אותו בחנות, אחר כך תתחתן ותקים משפחה, ותביא לו נכדים, כמו שנהג להגיד חדשות לבקרים. היא התנקמה בו, לא הקימה משפחה ולא הביאה לו נכדים - אבל גם זמרת אופרה היא לא הייתה.
    היא קמה בכבדות מהכורסה המרופטת, זו שהייתה פעם של אביה, הרגליים הנפוחות משנים של עמידה מאחרי הדלפק של 'מחסן בדים - י. שמולביץ' כאבו, אבל היא הזדקפה ובידה החליקה בתנועה גנדרנית את שערה האפור. היא חייכה אל מול דמותה של המלכה, שהופיעה על המרקע, וקדה קידה עמוקה מחזיקה את שולי החלוק הוורוד שלא יפתח - הלא לא בכל יום ניתנת לה הזדמנות לשיר לכבודה של מלכה.
    

תגובות

חזרה ליצירות