פעם

אָז לֹא נֶאֶחְזוּ בַּחֲלוֹמוֹת,

עַל מְנָת לְהַגְשִׁים וּלְקַווֹת.

הַיּוֹם-

חֲלוֹמוֹת הֵם מִצְרָך מְבֻקָּשׁ,

אִתָּם לִצְלוֹחַ דֶּרֶךְ,

לְדַמְיֵן וּלְהַשְׁלוֹת.   

פָּעַם-

סְפִינָה לְגַן עֵדֶן,

הָיִיתָה יְדוּעָה בְּמִפְרָשֶׂיהַ הַלְּבָנִים.

עַל חוֹף-

הָיוּ מִתְקַבְּצִים צַדִּיקִים,

עוֹלִים בְּתוֹרָם,

תָּם וְנִשְׁלָם.

הַיּוֹם, זְמַנִּים הִשְׁתַּנּוּ-

לֹא נִרְאִים אַנְשֵׁי הֶחָזוֹן,

לֹא מִתְכַּנְסִים בִּמְעִילִים,

לֹא צוֹעֲדִים בְּסַנְדָּלִים.

הִלַּת כּוֹכָבִים נָמוֹגָה,

שָּׁמַיִּם דּוֹמְמִים.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי