"איפה
את?"
"עכשיו יצאתי מהבית, עוד חמש דקות אצלך."
"הזמן הממוצע שלוקח להגיע מהדירה שלך לשלי הוא 24 דקות
כאשר הזמן המינימלי הוא 12.5 דקות לא כולל פקקים מרגשים, רמזורים אדומים וזקנות חוצות
מדרכה בהילוך איטי משוכלל."
"אוקי, אז מה הנקודה שלך בדיוק?"
הנקודה שלי – אף אחד לא מבין אותה, אולי לא מנסים מספיק, או
שהנקודה הזו מתחפשת לפסיק מציק בכדי לבלבל את האויב. אולי עדיף שכך, כי
זו הנקודה שלי, אז בשביל מה אני צריך שהיא תבין את הנקודה, לא מקבלים על זה ניקוד.
"הנקודה היא שלא צריך לזרוק סתם מספרים לאוויר העולם,
כאילו הם אותיות שנושבות באוויר. לכל מספר יש משמעות, משמעות נקודתית."
"אתה יודע מה? אתה צודק, אני רוצה לשנות את התשובה
שלי, אני לא אהיה אצלך עוד חמש דקות, גם לא עוד רבע שעה וגם לא בעוד חמישית השבוע,
אתה יכול לקחת את האובססיה שלך למספרים ולדחוף אותה עמוק למקום מסתור נקודת הג'
הגברית, ולמקרה שזה לא ברור לך כי זה במילים ולא במספרים, את יכול לקחת את הספרה 1
ולדחוף אותה עמוק עמוק לספרה 0 האחורית שלך – מספיק מדויק בשבילך."
האמת המצערת שבפעם הראשונה במערכת היחסים שלנו – זה היה
מספיק מדויק בשבילי או יותר נכון 87.
אני יודע שיש לי בעיה, תנו לי לנסח מחדש זאת, אני יודע
שלעולם יש בעיה איתי, ועם העובדה שאני יכול לכמת כל דבר למספר, עד שאני מצליח לשגע
אנשים ברמה 97.
כששואלים אותי מה שלומך אני לא עונה עשר, וגם לא אחלה,
סבבה, מעולה, פצצות ועוד מילות סלנג משגעות אשר אינם אומרות דבר. אני עונה 75, 68,
87, או 93 ביום שהוא סבבה לגבות פצצות לריסים וג'ננה פיסטוקים.
אף אחד לא מוכן לקבל את התשובה הזאת, "מה זאת אומרת
אתה מרגיש 93? אתה סתם זורק מספרים באוויר, תענה כמו בנאדם נורמאלי, שואלים אותך
מה שלומך תגיד טוב או רע."
ומה אם אני לא רוצה להיות בהגדרת המיטרייה הרחבה של טוב או
רע. אני רוצה להיות מדוייק עד דמעות , רוצה להיות 91 או 24.
"אז תגיד טוב מאוד, מצויין, לא משהו או חרא של יום. לא
חסרות מילים להגדיר את המצב הספציפי שבו אתה נמצא."
מצטער, אין לי מערכת יחסיים מחייבת עם מילים, לעומת זאת
למספרים הצעתי כבר נישאויים ואנחנו ממש מאוהבים אחד בשני – אהבה שלנו 98.
משום מה כשאתה מדבר אהבה במספרים, אנשים משתגעים אף יותר.
בכלל אנחנו משתמשים במספרים כל יום, כל שנייה וכל רגע, אך כשזה נוגע לרגשות או
תחושות, מספרים הם האויב, מסתננים אריתראים, טרוריסטים חובבי בתולות, שמלאנים
שונאי ישראל וחובבי בני דודנו התנ"כיים.
הפעם הראשונה שהבנתי זאת הייתה בגיל 22 ו48 יום.
היא הייתה החברה האמיתית הראשונה ושלישית ברשימת הבנות אשר
אישרו לי בכתב לגעת באזורי הטרדה המינית שלהם. היינו יחד 35 ימים ו34 לילות,
נפגשנו בממוצע פעם ביומיים לשלוש שעות, התנשקנו 105 פעמים כשחמישית מהפעמים דחפתי
לשון. עשינו מין פעמיים שנמשך כזמן הממוצע של שירי אירוסמית – 4:26.
הכול היה 84 עד אשר היא החליטה לשאול את השאלה, שאלת השאלות
אשר אינה מקבלת לחיקה תשובה במספרים, למרות שמילת השאלה "כמה" נמצאת
בהתחלתה.
"כמה אתה אוהב אותי?"
במשך 447 שניות ישבתי חסר הבעת פנים, וחישבתי כמה אני אוהב
אותה.
היא נעלבה.
אני המשכתי לחשב.
והיא המשיכה להיעלב עמוקות, לטענתה.
"למה אתה צריך לחשוב כל כך הרבה?"
כי שאלת אותי כמה, זה למה. אם היית שואלת שאלה של כן או לא,
היית מקבלת תשובה מיידית, אבל את צריכה להתחכם ולשאול כמה אני אוהב אותך. ו"כמה"
לוקח זמן לחשב, אני צריך לשכלל את רמת ההנאה, לה אני נותן משקל של 30% מהיחס
הכללי, בנוסף לפרמטרים כמו איכות נשיקה, רמת ביצוע מסאז'ים, אחוז נושאי שיחה
משותפים ומ"מ ממוצע של דמעות בשעת ריב. ישנם עוד פרמטרים, אבל אני לא רוצה
לאבד אתכם כמו שאיבדתי אותה.
כן, להפתעתי, היא בחרה להיפרד ממני לאחר שעניתי 82.
"מה? מה זאת התשובה הזאת? אני מספר בשבילך? אתה חולה
נפש, אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים!, ודרך אגב 82 זה הגיל שבו הייתה נשאר
בתול אם לא הייתה פותחת בפנייך את פרח האהבה שלי! חוצפן! 82 הוא אומר לי, אימא שלך
82 בסדר!"
איך מספר אחד עורר כל כך הרבה אנטיגוניזים, אני לא יודע, מה
82 עשה לה שהיא פגועה כל כך.
כשזה קרה לי במערכות יחסים נוספות עם המספרים 77,68,81 ו12,
הבנתי שאין בעיה עם המספר 82 ספציפית אלא מספרים שהם לא 1 או 10. אם הייתי אומר
שהיא מספר 1 או המצב 10 אז הכול היה ממשיך כרגיל. אך מעבר לכך לא מוכנים לקבל
מספרים אחרים. ישנם הבלחות מסוימות כמו 69 או 1/3יה, אך שאר המספרים יושבים בקידמת
האוטובוס או באחוריו תלוי אם מדובר בטיול שנתי או באוטובוס חרדי שומר מצוות המפריד
בין קודש לאישה.
ועכשיו שוב ברחו לי כמה מספרים מחלל הפה ונגמר עוד סיפור של
אהבה – דווקא 88.
מה יהיה איתי? האם החיים שלי ישארו 66 בגלל שאני בוחר לדבר
במספרים, או שאני אוותר על זה, אולי להיות מיוחד ברמה 96 לא מאפשר להיות מאושר
מעבר ל-79.
"מה שלומך?"
שואל אותי עובר אורח
"סבבה"
אני עונה ומרגיש 14
