הודאה עירונית

אֲנִי מוֹדֶה, נשביתי ברעיונך
עוֹד בְּטֶרֶם מראית עַיִן ומראית שִׂיחָה
אֲנִי מוֹדֶה, מִיַּד זיהיתי אֶת דְּמוּתֵך
אַך הֶעֱמַדְתִּי פָּנִים בהפתעה

וְלֹא הִקְשַׁבְתִּי לָך תָּמִיד, כִּי לִפְעָמִים רַק הסתכּלתי
ומצדך, אָת לֹא גָרַמְת לִי לִהַרְגִּישׁ לְרֶגַע שנפלתי

אֲנִי מוֹדֶה, אַט-אַט הִתְחָלְתִי לַחֲשׁוֹב
שמיותרים הֵם אֵלֶּה שמסביב
וְכֵן, לְרֶגַע אַף תהיתי
אִם משדרים שָׁם הולנד אוֹ הַפּוֹעֵל תֵּל אָבִיב

וְאַתְּ שיחקת בטלטלייך המנוסים
וְלֹא נָתַתָּ לִי רֶמֶז בכמוסים
אוּלַי חוֹשֶבת שֶׁאֲנִי מַקְסִים?
אוּלַי אַת מדמיינת אֵיך עָלַי לָשִׂים פַּסִּים?

בֵּין כֹּה וְכֹה, בֵּין פְּלַסְטֵלִינָה לשבלול
שַׂמְנוּ פעמינו אֶל הֲלֹא נוֹדַע
מִבְּלִי להתנחש, מִבְּלִי לחשוש מִמַּה שמול
בֵּין תֵּל אָבִיב לוינה- שינקין נועדה

וְאָז תְּחוּשָׁה שֶׁל הֲקָלָה, שֶׁל הגשמת חֲלוֹם: לְבַד איתך
כִּי כָּאן זֹאת אַת עַצְמֵך אפילו
שעד עַכְשָׁיו הָיִית כְּבָר אַת עַצְמֵך ולפיכך,

נעים לָנוּ יוֹתֵר כִּי אֵין סְבִיבָה כָּאן
וְאֵין חֶבְרָה וְאֵין גַּם מושבעים וְאֵין שׁוֹפֵט
רַק אַת, אֲנִי, נוּרָה שנשרפה בְּדִיּוּק אֶתְמוֹל,
שִׁירִים שֶׁל אָרִיק, שָׁלוֹם, ביטחון וְחֵטְא

וְאַתְּ שיחקת, אָמַרְתָּ שֶׁיֵּשׁ אִי-שָׁם-בבוקר-שָׁם מִשְׂרָה
כשבדיוק לִפְנֵי חָמֵשׁ דַּקּוּת אָמַרְתָּ שכסף הוּא מְקוֹר הָרַע

-
הוֹ היפוקריטיות, כֵּיצַד אוּכַל לְהִתְמוֹדֵד עִם מַשֶּׁהוּ כָּזֶה?

ואז- מַבָּט עַל השעון- כְּבָר אַרְבַּע
וְתוֹך הֶבְזֵק אֲנַחְנוּ בחניון שברחוב
עוֹד נְשִׁיקָה, מַגָּע שֶׁל יַד עַל לֶחִי
וְמָנוֹעַ

מטיס אוֹתָך לְאַהֲבָה חָפְשִׁית,  מותיר אותי לתהומות שבחזה

-

אֲנִי מוֹדֶה, כְּמוֹ שֶׁכְּבָר אָמַרְתִּי
שבמנזר זוּקַק לוֹ אֵיזֶה ויינשטפן אֵיכוּתִי
אֲבָל הֲיֵשׁ מוֹדִים אֲשֶׁר יוֹדוּ
שֶׁהֵם יוֹדוּ לָך פִּי כַּמָּה אִם תחזרי?

וְאָז תִּהְיֶה נוּרָה, הִיא לֹא תִּהְיֶה שְׂרוּפָה- 
         תִּהְיֶה כבויה

וְלֹא תִּהְיֶה גַּם שותפה בַּחֶדֶר, אַך בְּכָל זֹאת אַבִּיט בָּך
לֹא במרפסת,
         אִם כִּי בְחַדְרִי
         שׂרוּיַה

©