נוצצת.

10 בבוקר של יום שישי,קרני השמש החמה חדרו לתוך חדרה של שרית שעשתה את דרכה למקלחת.בכל בוקר לפני שהייתה נכנסת אל מתחת לדוש הייתה עומדת ערומה מול המראה ובודקת את שהשתנה בגופה ההולך ומזדקן,היא כבר לא צעירה או נוצצת כמו בעבר,רק אתמול מלאו לה 45 שנים,אף אחד לא זכר,אף אחד לא צלצל.

מאז שאמה נפטרה לפני כ-5 שנים,הולכת שרית בכל יום הולדת אל הקונדיטוריה השכונתית קונה עוגה קטנה ונוסעת לאימה,פרוסה אחת הייתה שמה על קברה ואחת אוכלת בעצמה.

בדרך חזרה לביתה חיכתה בתחנת האוטובוס שליד בית הקברות,הציתה סיגריה והתיישבה.גללי זיעה נערמו על מצחה,היא שלפה מטפחת וניגבה,היא לא דאגה ליופייה או טיפוחה כמו בעבר.ככול שעברו השנים כך הזניחה את פניה ואת גופה שהיה בעבר מקור פרנסתה.

שתי קשישות התיישבו לצידה והחלו לקשקש על מבצעי קנייה חדשים.היא נזכרה שלא עשתה עוד קניות לשבת.התנועה שעל הכביש הייתה רבה.היא נזכרה איך בעברה היו מאטים הנהגים ואף עוצרים,צופרים ושורקים.אל מולה חלפו שתי נערות דקיקות ויפות ממש מוציאות עיניים.בימים אחרים הייתה זו שרית שנצצה וגרמה למבטים,אך זה כבר לא הפריע לה יותר,רק צבט מעט.היא עלתה על האוטובוס בדרך חזרה.חלקם מזהים אותה וחלקם מכירים,כולם שם בפנים נעצו מבטים שבעבר היו חותכים,אבל כבר לא היה לה אכפת.היא הגיעה הביתה והורידה הכול שכבה במיטה ושוב נזכרה איך הייתה אז מלכת השכונה ואיך גבר אחרי גבר ירדו על ברכיהם בכניעה אבל גם אז לא היה לה אכפת.את ארוחת הערב אכלה תחת מנורה צהובה אחת,השקט שסביב גרם לרעש המזלג בצלחת להשמיע הד.כשסיימה ישבה מעט מול המסך,בחדשות נודע על מקרה רצח שהחזיר אותה אחורה בזמן אל חברתה הטובה,הכי טובה,בעבר ידעה לנתק את הגוף מהרגש,כך גם כולן עשו אבל עכשיו כבר כן היה לה אכפת.דמעה קטנה זלגה מעינה.

בימים שאחרי היו מתלחששים ומדברים בין שכנים בין דיירים.ריח חריף עלה מדירתה.הם דפקו וצעקו דרשו ממנה לפתוח לנקות אך כבר לא הייתה תשובה.באותו הערב כשכבר הגיעה משטרה הגיעה גם אמבולנס ופינה את גופתה,אותו גוף שגרם לה אז להיות נוצצת כבר לא זז,כולם עמדו סביב ובכו,טוב כמעט,כי לא באמת היה להם אכפת.