תפילה קטנה
בכל פעם שהייתה
ריבה פוסעת ברחובות העיר ורואה אישה צעירה דוחפת עגלה ובה תינוק, הייתה מתמלאת
קנאה, בדמיונה הייתה רואה את עצמה חוטפת את התינוק ובורחת איתו לביתה.
עשר שנים היא
ניסתה להביא ילד לעולם, פרי בטן משלה ולא הצליחה
. גופה הרזה הפך לאמורפי מחמת טיפולי ההפריה, הבטן תפחה ללא סיבה, שדיה
הפכו מלאים אך לא מוצקים, על פניה צמחו בליטות אדומות והיא חשה כמצורעת. תמיד צעדה
כשראשה מושפל ורגליה מדדות כשל אישה זקנה.
בכל פעם שהגיע
יום האהבה היא כל כך רצתה לתת לסמי מתנה קטנה, כזאת שהוא כל כך ציפה לה, אך הדבר
לא עלה בידה.
בכל פעם
שקיבלה תשובה שלילית מרופאה ,מצב רוחה התדרדר.
"לא
נורא" היה סמי מנחם אותה.
"לא נורא
ריבה, אולי בפעם הבאה"
"אם תרצי
לנסות שוב" היה מוסיף ומחבק אותה חזק
בידיו המחוספסות בעלות הציפורניים השחורות מגריז.
"אני מאד
רוצה סמי, אתה יודע זאת" הייתה שמה ראשה בחיקו ומתייפחת.
"זאת,
זאת התפילה הקטנה שלי" הייתה לוחשת כמו מתוך באר.
אותו בוקר שטוף
שמש , כשהציפורים בחלונה שרו במקהלה ומטוס קל זמזם בשמיים כמו דבורה המחפשת
צוף, היה עוד בוקר של יום האהבה, עוד יום
של אכזבה. אחרי עשרות ניסיונות כושלים, היא התייאשה . שכבה במיטתה ולא רצתה לקום ,
בהתה בקירות הלבנים ודימתה עצמה בחדר לידה.
"דוקטור
הצירים מתגברים"
"גברת
אין לך שק עובר, זה הריון מדומה"
"לא נכון
, תראה דוקטור, תראה את הבטן !"
"לא
גברת, טוב, תיכף תקבלי הרגעה"
מחט חודרנית
ננעצת בידה והיא נמה כיפיפיה בסיפורים.
בעצם זה לא
ממש דמיון, זה כבר קרה לה , היא כל כך חלמה להפוך לאם, עד כדי מצב מדומה.
כן, עוד יום
אהבה כואב.היא הניחה ידה על עיניה וצללה לעולם אחר.עולם שרצתה בו, עולם של דמיונות
והגשמת משאלות.
כך שכבה עד
שעת צהריים, לא חשה ברעב כלל שהרי היא לא הייתה במצב של מציאות.
פתאום הטלפון
צלצל, היא לא מיהרה להרים.
הוא לא פסק
לצלצל, צלצל וצלצל עד שנאותה להרים.
"הלללו"
לחשה כמי שאינה רוצה בכלל לדבר.
"ריבה,
יש לי בשורה משמחת בשבילך" ענה הקול מעבר לקו.
מה כבר יכול
להיות חשבה.
"ריבה
הטיפול הצליח, את הרה !"
הטלפון נפל
מידה וגופה רעד כמכונת כביסה הסוחטת את תכולתה.
"מה ?
מממה ?"
"כן ריבה
הטיפול הצליח מתוקה"
"אהה אהה
תתודה...." גמגמה.
היא שכבה כך
עוד כשעה מעכלת את הדברים. אחר כך קמה ,
הרגיעה את עצמה במחשבות חיוביות ואז, הרעד פסק בגופה, היא החלה לתכנן את המתנה
לסמי שהרי יום האהבה היום , זעקה בשמחה.
היא רצה לארון
הבגדים וחיפשה את השמלה הישנה שסמי אהב מאד, השחילה לתוכה את גופה , השמלה נקרעה,
היא שכחה שגופה כבר לא מה שהיה.רצה שוב והביאה סיכת ביטחון, מתחה ומתחה ולא הצליחה
לחבר, חזרה לארון וחיפשה משהו משמח, נברה בתכולתו עד שמצאה חולצה בצבע לילך בהיר
וחצאית רחבה, מיהרה ללבוש ולאפר מעט את פניה, לכסות את הפצעונים ולמרוח שפתון עליז
.
כשסמי חזר הוא
לא הבין את פשר השינוי. פער עיניו אך לא אמר דבר.
"סמי
שלי, איך אני ?"
"את האשה
של חיי בכל מצב אוהב אותך לעד" ורץ אליה לנשקה.
"סמי, יש
לי מתנה יקרה ליום האהבה"
"כל מה
שתתני לי אשמח בו, אהובתי"
"אתן לך
תפילה קטנה אחת" אמרה והניחה יד על בטנה.
תחילה סמי לא
הבין , גם כשהיא לא הרימה את ידה מבטנה הוא לא קלט, עברו כמה דקות בסקירה חוזרת
שוב ושוב של פניה וגופה ולפתע הוא הבין, פניו להטו ודמעה קטנה החלה מפלסת דרכה על
פניו בינות לשיער זקנו הקצר והשחור, שם היא התמזגה עם זיעתו ונמוגה בחום לחייו.
הוא התכופף
לעבר בטנה, כמו קד קידה עמוקה לכבודה, הניח ראשו על כרסה הקטנה ופרץ
בבכי כתינוק.
היא לא בכתה, רק
חפנה והרימה את ראשו , הניחה אותו בין שדיה, לחצה אותו חזק אל חזה , אל תוך ליבה
החם.
רחלי ג.
18.01.13
© כל הזכויות
שמורות לרחלי ג.
