הכוס הריקה

עַל צֵל מַעֲשִׂיָּה בְּדוּיָה.

אֵיזֶה פֵּרֵק לְסַפֵּר אוֹ לְהִשְׁמִיט,

בְּסִפּוּר שֶׁלֹּא תָּם לְעוֹלָם.

צִילו הַקַּר שֶׁל הַעָבַר הַנִּסְתָּר,

לֹא יוֹתֵר מְסִמַּן שְׁאֵלָה.

רְסִיסֵי עָבָר וְעֹדֶף קָפֵאִין,

מְסַחְרְרִים אֶת הַחוּשִׁים.

פָּנִים אֶל מוּל פָּנִים,

יוֹשְׁבִים וּמְדַבְּרִים,

מִלִּים זְהִירוּת וּמֶהַסֶסוֹת .

וּכְכָל שֶׁהַסִּפּוּר נַעֲשֶׂה תָּלוּל יוֹתֵר,

הַמִּלִּים הוֹפְכוֹת לַאֲבָנִים קָרוֹת.

יוֹשְׁבִים שָׁעוֹת וְעוֹד שָׁעוֹת,

אֶת חֶלְקֵי הַפָּזֶל מְנַסִּים לְאָחוֹת.

מִתְבַּגְּרִים וּמַחְכִּימִים בְּתוֹךְ שִׂיחָה,

מִתּוֹךְ הַשָּׁנִים הַנוֹשְׁלוֹת.

הַסֻּכָּר נִבְחַשׁ בִּזְהִירוּת רַבָּה,

הַקָּפָה נִלְגָּם לְאַט לְאַט.

הַכֹּל נוֹתַר בִּטְוָח הַשְּׁאֵלָה,

נֶעֱלַם בְּתוֹךְ הַכּוֹס הָרֵיקָה.

© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי