הים נתן לי ולקח

אני אוחז במשוטים. מנווט את השיוט אל מרחב החשקים שלי וריח מלוח של לילה, צולל בים של כוכבים, פורש מעלי את חופת הריחוף. בנשימה אחת עמוקה ועצורה, אני מחדד את מבטי על החתירה המתקדמת לעבר סירתי. חתירה איטית. לעתים נמוגה, לפעמים מגבירה קצב. מלבינה את הרקע מסביבה, נסחפת ושבה לצוף. נעלמת ומתגלה בשנית.

בזרועות מותשות הוא מטפס על המעקה וגופו נזרק אל תחתית הסירה. רגליו השריריות מפושקות מחמת הנחיתה ומבעד לחולצתו הרטובה חודרת רוח מצליפה. מכנסיו הקצרים דבוקים לגופו ומציירים לי את התווים המוסתרים בתוכם. עיניי מטפסות אל זרועותיו. מטען שרירי מוטל בחוסר יכולת לנוע.

כתפיו רחבות ושקטות.

לא זעות.

על צווארו רצועת עור ירוקה והכוכב אשר נח על ראשו המגולח החזיר אור בוהק מן הניטים המעטרים את הרצועה. לפתע הוא נדמה לי כמגדלור שכוב. אני ניגש והופך אותו על גבו. עיניו עצומות. ריסיו סוגרים עליהן כמעטה מחושמל. לחייו שחומות ומובלטות בעצמות זקורות. בטרם היסחפותי אל יופיו, אני סוטר על פניו על מנת להעירו. להשיבו אל חיק החיים.

כוחותיו הנטושים לא שיתפו פעולה. מפשק את שפתיו הבשרניות ומדביק לו הנשמה מפי המגורה. לוחץ על חזהו החלק, סופר כמה שצריך ואולי קצת פחות ושפתיי גוהרות שוב ובמהירות על פיו. ושוב מטפל בחזו המעוצב.

פטמותיו, שהיו מאופקות עד כה, החלו להגיב לנגיעותיי. שפתיו נפקחות ללשוני. אני טועם את מליחות החיך שלו וקם מעליו. מתרחק כדי פסיעה. מתיישב על פלח הקרש ומביט בו ממושכות. 'אל הים בכבודו ובעצמו', אני לוחש אל תוכי ומחייך. מוזג קפה שחור. מרגיע. מניח על הספסל והוא מתקרב אל הכוס ובאיטיות מתנשמת, אוחז בה ולוגם.

רעד אוחז בגופו.

אני פורש שמיכה על כתפיו ומנחה אותו אל בין רגליי.

שיתחמם. 

הוא מניח את הכוס ומביט בי. עיניו נטרפות בבהלה מאחיזת הגירוי הגובר והוא עוצר את כל יכולתו לנשום. את החולצה הרטובה שלו הוא מסיר בעצמו ובאינסטינקט של תשוקה ידיו משתלבות מאחורי גבו. מבטו נח על גופי. הוא נוגע בחזי. לשונו מרחפת מעליו ומעסה אותו בחושניות. ואני מתנועע בקצב שריקת הרוח. שפתיי נרכסות על פטמתו, מוצצות כל זרזיף של מליחות.

ידי מפשקת את פיו ואצבעותיי משוטטות בחלל הפעור. אני שולח יד שנייה אל חמדת זכרותו ופליטת עונג מתפרצת, נאנחת ומתמוססת ברחש הגלים. הוא נרעד על קצות עקביו ומתנשף בתרועות של תאווה. אצבעותיי מתפנות ומלטפות לו את היופי ולשוני בועלת את פיו. אני מחבק אותו. מצמיד אותו אל גופי.

אנחת כאב חדה מפלחת את הרוח, כאשר אני בוחן את קירות בתוליו ומבתק את קרום גבריותו. אני מניח את ידי על פיו ויודע אותו על פי ההלכה. מביא אותו להתמכר למגע והוא מרטיב לי את התשוקה.

וברגע של אחרי...

הוא עומד ליד המעקה וגונח את סיפוקו על הגלים המתנפצים על דופן הסירה.

הוא מזנק אל הים ונבלע אל אפילת המים הטריטוריאליים של הזייתי.

אני מודה לים שנתן לי.

ולקח.

סוגר את חלון השוטטות שלי ומתכסה בקצף לבן.