חזרה ליצירות
סיפורים

זיקנה

נורית ליברמן | (26/01/2013 00:28) | 112 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
זיקנה
 
מאז שג'ו סועד אותו שמואל מתעצל לעשות דברים לבד, גם את אלה שהוא מסוגל לעשות. לו חנה הייתה פה היא לא הייתה נותנת לו להמשיך להתפנק. ''שמואל קום'' הדהד קולה בראשו, ''שמואל צריך להשקות את העציצים לפני שהשמש זורחת.'' הוא הפנה את מבטו אל המרפסת ואל שורת העציצים שרק אדמה יבשה נותרה בהם. חנה לא תסלח לו על ההזנחה הזאת, אבל חנה איננה ולו אין כח לטפל בדברים. מאז שחנה הלכה, הכל הלך. 
   יואביק טלפן אתמול, אמר שאולי יקפוץ בשבת לבקר, אולי הוא יביא איתו הפעם את הילדים. צריך לבקש מג'ו שיקנה קצת ביסקוויטים ואולי גם חפיסת שוקולד. חנה הייתה אופה להם את עוגת השוקולד שהם כל כך אוהבים, היא בטח הייתה מפזרת סוכריות צבעוניות למעלה. אבל חנה איננה, ויואביק כמעט שלא מביא את הנכדים, אפילו שהראש ברוך השם עוד עובד. רק בשבוע שעבר טילפן הנכד הגדול לשאול שאלות בהיסטוריה וקיבל הרצאה רהוטה על המהפכה הצרפתית. ליואביק ולאישה הזו שלו, אין זמן לדברים האלה. רק קריירה יש להם בראש, גם לבקר אין להם זמן. מאז שיואביק נהיה עורך-דין מפורסם הוא כמעט ולא מגיע רק מטלפן, וגם אז השיחה קצרה כל כך, הוא שואל מה נשמע אבל אין לו סבלנות להקשיב מה באמת נשמע. יואב גם כועס שקוראים לו יואביק, "תפסיק לקרוא לי ככה", הוא אומר "אני כבר לא ילד קטן, תקרא לי יואב." אבל מה לעשות ובשבילו הוא נשאר יואביק, ובכלל מי כבר שומע איך הוא קורא לו?
   שמואל חשב שהוא גם יכול להביא את הילדים בלי חשש, אף אחד הרי לא רואה את החיתול וזה לא ממש חיתול, אלו תחתונים מרופדים, אבל יואביק יודע שזה שם והוא מתבייש. הוא ילד טוב יואביק, הוא דאג להביא את ג'ו שיטפל בו. יואביק גם משלם את המשכורת של ג'ו.
   יוּלֶק היה אתמול ואמר לו, "יש לך מזל שיש לך ילד כמו יואב." אבל ליוּלֶק יש יותר מזל, כי יש לו שתי רגלים בריאות והוא עדיין לא צריך שום ג'ו שיטפל בו. כשיולק בא הוא מכניס איתו את ריח הים, הים שרואים אותו מן המרפסת, ושכל בוקר - קיץ וחורף, שניהם היו יורדים אליו, טובלים במים ומטיילים על החוף. כשהיו חוזרים, חנה הייתה תמיד גוערת בהם ואומרת שהם מכניסים לה את כל החול של הים הביתה. אחר כך היא הייתה מכינה להם ספל קפה חם עם עוגת השמרים המיוחדת שלה, זו שהייתה מפורסמת בכל שכונת בת-גלים. פעם ג'ו קנה בַּסוּפֶּר עוגת שמרים, אבל שמואל אמר לו שלא יקנה יותר כי זה אף פעם לא יהיה כמו של חנה.
   כבר כמעט שנה שהוא ירד אל הים, רק יולק עוד יורד אליו ומביא איתו את הריח ואת החול. גם דמקה הם לא משחקים יותר, הידיים שלו רועדות מדי והוא לא מצליח להזיז את הדיסקיות העגולות על הלוח. אחרי שהם מעבירים ביקורת על החדשות של יום אתמול ומסדרים את העולם, הם יושבים להם על המרפסת שצופה אל הים - שותקים ושותים כוס תה שג'ו מכין להם.
   שמואל שמע את סיבוב המפתח בדלת וידע שבעוד רגע ג'ו יכנס ויגער בו שהוא עדיין לא קם. הוא שילשל את רגליו מעל דופן המיטה והתיישב. ג'ו יוכל לדווח ליואביק שהבוקר שמואל היה ערני וקם לבד..

תגובות

חזרה ליצירות