על התרבות

מזג האוויר לא היה כפי שחזו אותו

וזו בשורה טובה מאוד גם בשבילי,

כמה ערוצים מערוצו של החזאי-

מישהו מצא לו את בחירת ליבו-

כנגד כל הסכנות הוא יצא לחפש אותה

למרות איומי הסערה המתבזקים.

ראיתי כמה דברים בחיי העלובים

ואני אוהב אותם כאילו הם היו שלי:

דרקון ענק משליט טרור על כפר אחד במערב,

אשר דיבר שפה מאוד-מאוד גבוהה;

אישה אחת מאוהבת שהפכה לערפדה

וכושית גם כן לאיזו קרפדה.

*

ובחוץ יום יפה למרות האיומים של הראשון

שוכב פרקדן במיטה לפס-קול הטלוויז'יון.

מתוכי עולה חיוך ממעמקי השיגעון

כאילו בשיר הזה אני הוא הגיבור.

*

שיחת חולין בבית-קפה על השוד והתרגיל,

כשאחד מהם בכלל שוטר לבוש מדים.

והחבר השני עם בנו, בטרם מלאו לו עשר,

לעסו פופקורן כשכל זה התרחש.

פתאום זה שבמדים התפקע בקול רם

כשאיש לא הודה בפליץ שהסתרח-

לכשהמלצרית הגיעה, וביקשה שקצת ירגיע

את אקדחו הצמיד לראשה ופתאום אמר:

"זה יום טוב למות, מה?" (משפט מסרט שראה)

וכל הצופים שם צחקו-ידי-חובה.

לימים הבחורה ההיא תהפוך לאשתו הראשונה

אך היום הזה נועד להיות שלי-

*

כי בחוץ יום יפה למרות האיומים של הראשון

ודאי ביום הזה אמצא את אהובתי!

הציפורים פרצו בשיר אשר מקורם בשיגעון:

כאילו ביום הזה אני הוא הגיבור.

*

כך אני מפזם  לי בלכתי במדרכה

אחרי שהשלמתי ששמתי "טו מאצ'" בטיפ.

ואז זה היה שראיתי אותה-

מעבר לכביש חיכתה אישה נורא יפה.

ואף שהתמרור הורה לי לעצור,

לפתע גיליתי כלפיו איזושהי רגשת-

התחלתי הולך סחרחר ולקראתה לגשת:

חיוכה הובילני ככלב ברצועה חונקת.

הכול סביבי נהיה פתאום "סלואו מושן" לאיטו

כשבי סוף-סוף התחילה מבחינה.

וכשכבר חשבנו שמצאנו זו את זה-

אז הרגשתי את המכונית בי מתנגשת.

*

(דקלום)

פעם: מאחורי הסיפורים הייתה איזו הבנה בסיסית-

שאנשים נקלעו למקום הלא נכון

בנסיבות כאלו ואחרות.

היו את אלו שכתבו סיפורים משגעים

ואת אלו שעבדו קשה בימים

וקראו לילדיהם סיפורי מוסר לפני שנתם.

כיום: מאחורי כל נשיקה או הלצה קטנה

יש סצנה עם שקיעה או איזה ג'ים קארי קטן-

ומקור הרגשות שלנו בוקע מקופסת-שיגעון. 

יש אדם רזה שיוצר פס-קולים משגעים

והמון אנשים עם עיגולי זיעה מסריחים-

אשר יושבים ובוהים עם ילדיהם הקטנים-

צוחקים ומבודרים מן אסור והמותר.