יום הולדת

אני מחליטה שיהיה היום יום טוב. ויהיה.
אני שמה את כל העצב מאחור, ואני ממשיכה הלאה, בסוף היא תבוא.
הגלים מרגיעים אותי. כיף. אני אוהבת שהשמש מחממת אותי ואוהבת אותי.
יש משהו בים שפשוט עושה לך נחת- רוח, כאילו עברת למימד אחר. מהמימד של הרחוב עם האוטובוסים הרועשים למימד של כלום, משהו ריק, ואולי רעש הגלים זה כמו מדיטציה. צריך לבוא לכאן יותר. זה גם עושה טוב כשעצוב. גם כשלא.

צריך להתמקד במה שטוב ולהכניס רק מחשבות כאלו. החיים כואבים, אבל יפים. לפעמים אפילו כאב, יש בו סוג של יופי. לפעמים דמעות, גורמות לך לאהוב את עצמך.
למשל עכשיו אני נורא אוהבת אותי. הכי אוהבת אותי זה כשאני הכי אני.

חשבתי על זה, שאת נורא צריכה שיאהבו אותך כל הזמן, ואולי את מפספסת כי את לא מאמינה מספיק. אהל אם מרגישים, אפשר לראות שהרבה אנשים אוהבים אותך, מראים לך שאוהבים ואומרים לך את זה. זה הרבה, וזה חשוב.

אני מאחלת לי למצוא משהו בפנים שמח. משהו טהור שיציף בשמחה. ואהבה, אני מאחלת לי ומבקשת מהיקום למצוא אהבה שתמלא, משהו טוב, חדש, שיגיע במפתיע. או לא במפתיע. פשוט שיגיע.
ויהיה טוב.

שאלות תמיד יהיו, אני לא חושבת שאהיה אדם ללא שאלות. ודאגות- אפשר להסיר.
פשוט לחיות את הרגע, זה הכי חשוב. להיות נוכחת בכל רגע. לא לדאוג, לעצב- לתת להיות ולדעת להיפרד ממנו, לחייך ולמצוא כל פעם מחדש את עיגול השמחה שלי שקיים בלב שלי תמיד, את עיגול האור והאהבה שאם אחזור תמיד אליו, הכל יהיה בסדר. העיגול הזה הוא אצלי, ואם הוא הולך לי לאיבוד, אני אמצא אותו שוב. כמו עכשיו, ברגע הנוכח הזה מול הגלים, אני ועצמי, מצאנו את העיגול האובד, והים והחול והשמש והשמיים מחבקים אותי ואני תמיד אני, אני האהבה עצמה, אף פעם לא לבד, תמיד יש שמש, יש שמש מעליי.

* קיטש במיטבו?