חזרה ליצירות
שירים

המערה

נורית ליברמן | (12/02/2013 17:06) | 196 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
הַמְּעָרָה
 
בִּשעת צהרים
כשרוח קרירה נשבה
בין ההרים,
לקחה אותי אלה-לי 
אל מערה נִסְתֶרֶת
בַּיער,
שרק היא ידעה את סוֹדַהּ.
בעינים עצומות
ישבתי בַּדְּמָמָה
ושמעתי קולות
של אלף שנים.
היו שם צִחְצוּחַ חֲרַבוֹת
וזמרת בתולות
ששרו לפני מלך.
היה שם נביא זעם אחד
וּמַטִיף בַּשָעָר
שלחש לי מִילוֹת זִּימָה.
הוא אחז בידי
הרים אותי מישיבתי
על האדמה
והוביל אותי בעינים
עצומות
אל מַעֲבֶּה האדמה.
עטלפים
נאחזו בִּמְהוּפַּך
בתקרת המערה
ועיניהם עקבו אחרי.
על מצע של טַחַב
הוא השכיב אותי
ולחש לי מילות אהבה.
אחר כך פקחתי עינים
ויצאנו מן המערה
אלה-לי ואני.
השמים היו אפורים
ונורית אדומה אחת
קרצה לי.
 

תגובות

חזרה ליצירות