קודם כל
בהצלחה. תקופת מבחנים היא התקופה הכי פחות נוחה שיש במהלך כל הלימודים. אין מה
לעשות צריכים לקבל את זה. ללמוד, לקרוא מאמרים, לסכם חומרים, להבין מושגים, לשנן
תרגילים, ללמוד היטב את הנוסחא ולהגיד שזהו אני יודע את החומר ואני רוצה להצליח
ולא רק לעבור את המבחן. שזה הישאר בניינו? לא תמיד זה ככה! תמיד בתקופה יש את
הבלת"מים הכי דפוקים שקיימים בייחוד אם אתה גר במעונות.
לדוגמא:
האב בית של המעונות, (זה שאני שוכר מהחברה שהוא עובד בה את הדירה) מתקשר אליך
ואומר לך: "אתה זוכר שאמרת לי שיש לך רטיבות במטבח? אז עכשיו אנחנו צריכים
לבוא אליך כדי לתקן את זה, כנראה שזאת לא הבעיה שלך, זה בעיה של השכנים מקומה
שלישית"
אבל, מה
אכפת לי מהשכנים שילכו אליהם ויסדרו את זה, למה הם באים אליי?. כל הסמסטר אתה
מתקשר אליו, והוא כהרגלו בפועל מסנן אותך בטוענה שיש לו דברים חשובים לעשות. מתי
הוא נזכר לבוא לשירותך? בדיוק בתקופה שאתה הכי רוצה את השקט שלך – בתקופת המבחנים.
אז מה אתה עושה מצב כזה. זה בנוי מכמה שלבים.
שלב
ראשון: אתה מקלל את מי שהביאה אותו לעולם ודופק את הראש בקיר אולי זה יעזור
איכשהו.
שלב שני: אתה
מתקשר לאמא שלך יקרה מכל, אולי שם תמצא טיפת היגיון ונחמה
שלב
שלישי: אתה מתחיל להשלים עם המצב ועוד קצת מקלל ואומר לעצמך, אוקי זה המצב
ואם זה נסתדר.
שלב
רביעי: אם יש לך שותף נחמד אז אתם יכולים לקטר ביחד, זה תמיד כיף שיש לך
פרטנר לקיטורים. אם לא? אז לפני שאתה מגיע לשלב החמישי. אתה מנסה למצוא מישהו שאתה
מכיר (אפילו היכרות של "שלום, שלום") ומספר לו את מה שעובר עליך.
שלב חמישי: אתה
לוקח את הדברים שלך ותוך 20 דקות אתה מוצא את עצמך בספריה של ספיר.
בכל חמשת
השלבים שציינתי פה השלב הרביעי זה השלב המהנה כי התענוג הכי גדול לבן אדם סובל זה
קיטור. זה מנת חלקו של הסובל. הרי אם הוא לא יקטר איך נדע שהוא סובל?!?
ב- 19:00
בערב לפני שאני מגיע לדירה אני מריץ לעצמי
מחשבות: "אולי הם יסדרו את זה", "בטח כל המטבח שלי בלגן וכל
זה". אני פותח את הדלת ומה אני מגלה?! שהכל נראה אותו דבר והם לא תקנו את זה.
הרטיבות נשארה, אפילו גדלה טיפה והקיר האפיר עוד יותר. אם יש לכם צד אומנותי אפשר
לקחת את זה לכיוונים מאוד מיוחדים שיש לעוף עם הדמיון על גבי הרטיבות. אבל, באסה
אני לא יכול להתקשר לבחור, כי הוא מסיים את הפעילות שלו בחמש בערב. אז מה עושים.
אתה מתכנן תכנית קדיחה: 8 וחצי איך שאני קם, אני מתקשר אליו ושואל אותו לגבי זה,
אם הוא לא עונה אז מתקשרים למנהלת שלו. ואז משגעים את כל העולם ואחותו. וזה מה
שקורה באמת בבוקר, אני קם בבוקר ואני מפעיל את המקדחה, אבל בינתיים רץ לך בראש
המבחן שיש לך עוד יומיים, ויום אחרי זה יש לך עוד מבחן. ושוב (אני מזכיר)
אתה בעצבים של החיים שלך...ובאיזשהו שלב של המקדחה תמיד יש את ההפסקה. אתנחתה אין
כמו אתנחתה. ובהפסקה אתה חושב מה לעשות. ושוב אתה הולך לחמשת השלבים שהכנת מבעוד
מועד, פחות אחד כי אמא שלך עסוקה בעבודה וחבל להפריע לה ושוב תוך 20 דקות
אתה מוצא את עצמך בספרייה או בכיתה לבד עם רדבול ביד אחת, מאמר ביד השניה מרקר ביד
השלישית, פלאפון על שקט כי אתה רוצה ללמוד. מחשב נייד פתוח מול העיניים שלך ושוב
הקדיחות, אבל עכשיו זה בראש של עצמך.
19:00
אתה מסיים ללמוד למבחן, אתה מגיע לדירה, אין לך כוח לעשות כלום, ואתה מוצא את
הדירה שלך מבולגנת (חצי נחמה) מציץ בטלפון רואה 600 שיחות שלא נענו. 200 מהם מאמא
שלך ואתה אומר לעצמך מחר אתה תדבר כי אין לי כוחות.
בוקר.
מבחן. והפלא ופלא אתה מכיר את כל החומר. מקבל הארות. מזל זה המבחן לפני אחרון.
מה עם לגבי הרטיבות אתם שואלים? הסתיימה מזמן.
ועכשיו
שיהיה באמת בהצלחה לכולם.
