שושבין

שׁוֹשְׁבִין שֶׁל עַצְמוֹ,

לֹא נוֹלָד לַשָּׁוְא.

אוּלַי עֲבוּר צֹרֶךְ מְסֻיָם-

אוּלַי כְּצֵל נֶעֱלַם.

תָּמִיד נִצָּב עַל יָד,

נִסְפַּח פָּג מַשְׁמָעוּת.

הִתְרַגֵּשׁ לָעֲגוּ,

הִתְלַהֵם הִתְמַרְדוּ.

הַלַּיְלָה הוּא הַמֶּלֶךְ,

מִסְּבִיבוֹ סוֹגְדִים כּוֹכָבִים-

עַל אֲשֶׁר הִתְקַנְּאוּ בּוֹ עֲדַת שׁוֹטִים.

יִשָּׁךְ לְשׁוֹנוֹ מִי אֲשֶׁר יִשְׂנָא,

מִי אֲשֶׁר יָרִים אַפּוֹ,

וְהוּא לֹא יִכָּנַע.

יֵשׁ מִתְכַּחֲשִׁים לְקִיּוּמוֹ,

מַסְתִּירִים אוֹ מִתְעַלְמִים.

יֵשׁ מְרַחֲפִים מֵעָלָיו,

כְּלְהֲקַת נֶעֱלָמִים.

עַל נִצְחוֹנוֹ אֵין עוֹרְרִין,

עַל אַדִיבוּתוֹ מִתְנַצְּחִים.

עַל אֲרֶשֶׁת פָּנָיו הַנָּאוָה-

מַסֶּכֶת חִיּוּכִים.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי