אוי ואבוי

אוי ואבוי, גיליתי מחדש כמה אני איש קטן

עובר דירה, אורז את עצמי לארגזים, מסדר אותם יפה

גאה מביט בהם ביושבי עם הסיגריה

מחייך מחיוניות, לרגע מתנעם על יופי התכולה

זיכרונות מכל מיני

אבל כשזה מכה בי, זה מכה בי!

גיליתי מחדש כמה אני קטן

סוחב את העבר שנראה כמו עיזבון של איש מת

הרומנטיקה של האבק מתחילה לחנוק אותי מבפנים

איך ריק בין הקירות הללו, הקירות הללו שאנו מברכים

החלק הרע מתעצם בי, מין מיסטר הייד שכלוא בין הקירות

ואולי היא תבוא, מישהי עכשיו תבוא וכנראה שלא

וההיסטריה הפיקנטית עת ערב, שניצל בפיתה

אבל כשזה מכה בי, זה מכה בי!

גיליתי מחדש כמה אני קטן

אני אמות יום אחד, חסר כל, חסר חשיבות