בוקר שכזה

לבשה שחור עמוק

כשהצבעוני הפריע ראייתה

והיא אדמונית כבשה עצמה בלבד

אור סנוור תשוקותיה

שהיו תמיד חלק ממה שחשה

מתגמדת באור וצל

כשהיא מציירת בבואה דמיונית

והם בחלקם אהבו אותה

והרבה שנאו את הלך מחשבתה

שהייתה תמיד מוזרה

זרה הילכה בזה גלגולה

מתייסרת מאובדן

מאובן

שהילך תמידית בחצרות ביתה

והיו ששאלו

תמהו על יופייה תמירותה

בישוליה יצירותיה

כבשה עצמה בצרור של דיכוי עצמי

נתבקשה לא לנשום

אלוהים הביט וקרץ לעצמו ממזרי שכזה

הביט על עליה הנידפים

כמו יוקדת היא למרגלות ההבנה

מי היא בכלל

והיא לא ידעה

במערומיה הייתה מהלכת חופשיה בתוכה

רוצה לצעוק

להפסיק את זה הנמען

ששולח לה תמיד עוד דרמה שירית

שמעוררת

אותה