שמיים פרושים, לבנון

צנחת לאט, כמו בסרט

סרט ילדות שחור לבן

סביב אדמה בוערת

אדמה זרה מעלה עשן

"אמא", לוחשות שפתיך

תני יד, קר לי פתאום

דמעות צוננות על פניך

זולגות לתוך אדמת לבנון

שמיים פרושים מעליך

תכלת צבוע לובן ענן

פרח נבול בידיך

פרח גוסס, צבעו, דם

תמונות מרצדות בעיניך

תמונות מעלות זיכרון ישן

אישה פוסעת  אליך

בזרועותיה, ילד קטן

ילד מביט בעינייך

"אמא, אני פוחד כל כך"

זועק ומצביע עליך

"איש מת זה ילד שלך"

* 

הבזק אור מצית את האופק

ילד דומע נבלע לתוכו

חובש פלוגתי ממשש לך דופק

כדור מפלח גם את לבו

שניכם שקטים, לפופים בידיכם

שני ילדים ומוות אחד

שתי אמאות מוטלות על קבריכם

קחו גם אותם, אל תשאירו לבד