אזהרת הכותב לפני הקריאה:
סיפור זה עלול להחיל אנטגוניזם לגבי כותב סיפור זה.
אך הוא בדוי לחלוטין. תודה וקריאה נעימה.
נהייתי רעבה, אז התקשרתי לנעה חברתי הטובה
מכל. שאלתי אותה מה בנוגע לבחור ההוא שראה אותי ורצה לצאת איתי לדייט. היא אמרה לי
שהוא עדיין בקטע שלי (נו ברור שיהיה!) . היא שלחה לו את המספר שלי, הוא התקשר, הזמין
כבר לתשע בערב במסעדת גורמה בהרצליה הפיתוח. הורדתי את החזייה (מידה F תעשה לי את כל העבודה) לשבתי חולצה לבנה וסקסית, וג'ינס
פשוט. פיזרתי את השער הגלי שלי עם קרם לחות, טיפה סומק לבן ללחיים ואודם ורוד לשפתיים,
נשיקה אחת למראה ויצאתי לדייט.
הגעתי למסעדה ההומה אנשים מתורבתים שמפטפטים
בשקט לצד צלילי הפסנתר, השולחן שלנו היה באמצע המסעדה, הוא היה עגול וערוך ומפה לבנה
כיסתה אותו.
ישב שמה עם הגב אליי בחור בחליפה שחורה,
כשהוא קירח ושחום. מרוקאי מוצלח כזה. נגשתי לשולחן, עומרי אמרה לי נעה ששמו. נגשתי
אליו מאחור: "עומרי?" שאלתי והוא הסתובב אליי. עיניו היו תכלת, היה לו זקן
שמיושר עם פניו האסטטיות. הוא היה גברי, ונאה מאד. הוא נעמד והיה גבוה מאד, הגעתי לו
לחצי מהזרוע. הוא הושיט אליי את ידו הגדולה והעסיסית ו"עומר" הוא השיב בחיוך עם מלא שיניים
לבנות. "היי, כן." השבתי בחיוך נבוך "שני נכון?" "כן, שני."
הסתכלתי בעיניו הגדולות והרגשתי צמרמורות, וחום בכל הגוף שלרגע שחכתי ללחוץ לו את היד
בחזרה. הושטתי אליו את ידי, היה לו לחיצה שעטפה את ידי והביאה לי הרגשה שאני רוצה שהוא
כמו שהוא עוטף את ידי עכשיו, שיעטוף גם את כל גופי יותר מאוחר.
אז אחרי שהוא הזיז לי את הכיסא בג'נטלמניות
והתיישבנו הגיע הזמן לעשות את מה שבאתי אליו מלכתחילה לדייט. הוא לאכול, לאכול ולאכול.
אה וגם קצת הרבה אלכוהול משובח על חשבון הברון עומר, עומרי וואט אבר הסקסי שיושב מולי
עכשיו ומשחק בשעון היוקרה שהוא עונד.
זה התחיל בסלט קטן, המשיך לאנטריקוט מצופות
בדבש, יחד עם שתי בקבוקי יין משובחים, ווסקי וטקילה אחת, והסתיים בקינוח מגבינה, כמו
שאני אוהבת.
היה בא לי אחרי כל כך הרבה אוכל רק לעלות
על עומר, ולהרגיש כמו תפוז שממלאים בו את המיץ. "חשבון בבקשה?" עומר ביקש
מהמלצרית והיא הגישה לנו אותו עם שתי כוסות צ'אי קטנות. הוצאתי את הארנק, רק בכדי להראות
לו שאני כאילו לא מהנשים האלה שאוהבות שמשלמים עליהן והוא גם הכניס את ידו הגדולה והסקסית
לכיס, ומנה הוא הוציא טישו לבן וקינח בו את אפו האסתטי. טוב, יאללה שיוציא כבר את הארנק,
ישלם אליי את כמעט האלף שקל שיצא מהשולחן הזה, נעלה עליו, נזדיין כמו חיות בג'ונגל
ונתראה אחת לכמה זמן שאהיה רעבה. אך לא, שום ארנק לא יוצא מכיסו. הסתכלתי עליו והרמתי
גבה. הוא סתם מלחיץ אותי לשווא. על זה אני גם אשרוט אותו תוך כדי הסקס. "חצי,
חצי?" שאלתי. "מה פתאום," השיב, הכניס את ידו לכיס, והוציא שוב פעם
טישו וקינח בו את האף שוב. "אני לא מבינה," אמרתי "לא מבינה מה.. הזמנים
השתנו. אתן יודעות להיות פמיניסטיות בכל מה שמתבקש אך כשזה נוגע ללשלם את החשבון את
לא יכולות?" מאיפה הוא הביא עכשיו את הקטע ההזוי הזה עם הפנטסטיות הדפוקות האלה??
הכל היה מצויין עד עכשיו! "טוב תקשיבי, כל הלבוש הזה זאת סתם הצגה. זה בכלל לא
שלי, חבר הביא לי את הבגדים האלה, אני מובטל לחלוטין ואין לי שקל." הוא אמר בחצי
חיוך ואני התקשטי לעכל את מילותיו שיצאו מפיו זה עתה. "אה?" שאלתי וצחוק
עלה בי. אני שיכורה לגמריי, ויכול להיות שהוא צוחק איתי ואני בסה"כ קצת מעופפת
להבין את זה. "אז סבבה, טוב אני אשלם על הכל!" אמרתי ושמתי את כרטיס האשראי
שלי על החשבון. המלצרית באה לקחת את החשבון וכבר התחלתי להחסיר פעימה. נו! שיוציא כבר
הארנק הממזרי הזה שלו ואני יעוף מכאן! אך המלצרית באה, לקחה את החשבון ושום כרטיס אשראי
לא יצא ממנו. ראיתי את המלצרית הולכת עם החשבון שלנו, לוקחת את האשראי הקטן שלי, שלא
רגיל לגיהוצים כלשהם (יש לי הרבה גברים בחיי, כל אחד אחראי על משהו אחר. אחד ללינה,
השני לאכול, השלישי לבגדים, הרביעי נסיעות לחו"ל וכ"ו..( והיא אשכרה הכניסה
אותו לתוך המכשיר הזה שלה וגיהצה ממנו כמעט א – ל – ף שקל! ואני, שאינני עובדת בכלל
הרגישה את כאב הלב בכיס לפתע. המלצרית החזירה לי את החשבון עם עט, הוא לקח אותו, וחתם
בשמי. "אה רגע, מה עם טיפ? לא תשימי? בכל זאת.." הוא אמר. אני בשוק טוטאלי,
הרגשתי כאילו הוא אונס אותי, פשוט ככה. כאילו הוא חודר אליי בכוח ומושך ממני דברים
שאני לא באמת רוצה לעשות רק דרך מילותיו. הוצאתי את הארנק שלי שנית, הוצאתי ממנו שטר
של 200 שקל שרציתי לפרוט. הוא לקח את השטר מידי, ושם אותו על החשבון. כאילו מראה למלצרית
שהוא גם שילם וגם שם טיפ. איך אומרים? גם רצחת וגם ירשת.
יצאנו מהמסעדה, הרגשות של הדגדוג והחום
הפכו אצלי להרגשת כעס שבחיים לא ידעתי שיש בי אותה. אך שמרתי אותה בתוכי. "טוב
אני אזוז," אמרתי לו והתחלתי ללכת לפני שאני תוקעת לו את נעל העקב שלי בתוך הראש
הקירח שלו "רגע!" הוא צעק לעברי. הסתובבתי והנהנתי בראשי כשאני נושכת את
שפתיי לא להרביץ לו "ככה אומרים שלום? הרי היה לנו ערב מעולה. קרה משהו?"
הוא שאל. לא יכולתי להוציא הגה מפי. הייתי עצבנית מאד, והרגשתי שקריזה הולכת לצאת מגופי
ומחר בחדשות יהיה דיווח על בן אדם שנרצח עקב עקב שנתקע לו בראש בזווית מאד חדה. הסתובבתי,
והתחלתי ללכת מהר מאד. "אני לא מבין! מה זה בגלל הכסף? בגלל זה את עצבנית כל כך?
מה קרה! חשבתי שהעולם השתנה ואתן המין החזק!" הוא גער בי בשיא חוצפתו. מאיפה נעה
הזונה הזאת הביאה לי את הייצור ההזוי והכל כך פמיניסט הזה?! "אנחנו בסה"כ
עוד שתי דגים קטנים בכל האוקיינוס התחרותי הזה!" צעק באופן לא קשור לכלום, ואני
הלכתי משמה כשבדרך שאלתי את עצמי - האם הוא
צודק?
